א) מה פירוש הדבר שהיקום אינו מורכב מאשליות ודמיונות בלבד? האם תוכל לפרט את דעותיהם של מנהיגי האסכולה הסונית בנושא זה?
ב) האם לימוד תורת הייחוד (האחדות האלוהית) הוא חובה; ואם כן, כיצד יש ללמוד אותה?
ג) מהן חובותיו של מוסלמי בנוגע לאחדות הפעולות (תַוְחִיד אל-אפעאל), אחדות התכונות (תַוְחִיד א-סִפַאת) ואחדות המהות (תַוְחִיד א-זַאת)?
אחינו היקר,
א)
ברור שההנחה שהיקום מורכב מאשליות ודמיונות סותרת את קיומם של הדברים הנראים לעין. הרי לא ייתכן שאדם יכחיש את עצמו או יחשיב את עצמו כדמיון.
– אלה שמקבלים זאת כך, אינם חושבים על מהות הדבר, אלא על הרקע של המהות.
לפי הבנה זו:
אין דבר מלבד אללה בעל קיום עצמאי, הכרחי. לכן, קיומו ואי-קיומו הם אחד. משמע, קיומו הוא בדרגת הדמיון. מכיוון שהדמיון מאפשר לנו לדמיין את צבעו של גוף, אנו מקבלים את היקום הזה כקיים.
– אולם, חכמי האסלאם המומחים בתחום המחקר, קיבלו את העובדה כי הישויות הללו, אותן הם חשים בחושיהם, מבינים בשכלם, ואף חלקן מוחשיות, אינן דמיון אלא מציאות.
יתר על כן, מאחר שהיקום הוא התגלמות תכונותיו של אלוהים, ותכונות אלו הן אמת, הרי שגם התגלמויותיהן הן אמת.
אז, מי שברא את הכל
חליק
כל דבר שהוא התגלמות שמו,
חליק
השם צריך להתאים למציאות. מי שאללה, הנותן פרנסה, מפרנס אותם, ופרנסתם אינה אשליה, אלא מציאות. אחרת, יש לראות אפילו את גן עדן וגיהינום כאשליות, וזוהי טעות. מסיבה זו, אנשי האמת,
“האמיתות של הדברים הן קבועות.”
(זה לא חלום)
כך אמרו.
ב)
תורת הייחוד,
הידיעה על קיומו ואחדותו של אללה, כלומר, שאין לו שותף כלשהו במהותו, בתכונותיו ובמעשיו, היא חובה. שהרי מי שאינו יודע זאת אינו מאמין.
– עם זאת, היו חכמים שטענו כי חובה ללמוד את תורת הקלאם, העוסקת בהוכחות לאחדות האל. אולם, לפי הדעה המקובלת, אין חובה כזו, שכן נראה כי בלתי אפשרי לכל בני האדם להגיע לידיעה מפורטת של אחדות האל באמצעות הגיון. די באמונה כללית. הבנת העובדה שהאל הוא בורא הכל ואין לו שותף במעשיו, מספיקה לרוב האנשים.
– אבל במאה הזאת, במיוחד אלה שרכשו השכלה
(וזוהי תמונה כללית של התקופה)
כאילו מחויב על האנשים להאמין על בסיס ראיות, מה שנקרא אמונה מבוססת חקירה. אחרת, הם לא יוכלו להיפטר מההרהורים הנובעים מהחינוך הפוזיטיביסטי והמטריאליסטי. כפי שציין המאסטר בדיוזאמאן,
“…מכיוון שמעוזי האמונה המקובלת, שהיוו משענת נגד זוועות המאה הזו, התערערו, התרחקו והוסתרו; כל מאמין זקוק לאמונה חזקה ביותר, אמונה אמיתית, שתאפשר לו להתמודד לבדו מול התקפות הכפירה הקבוצתיות, כדי שיוכל לעמוד איתן.”
(ראה מכתבים, עמ’ 466)
ג)
כאמור בסעיף השני,
אחדות העצמות, אחדות התארים ואחדות הפעולות.
אחריותו של מוסלמי בנושאים אלו היא להימנע מכל מחשבה, גישה והתנהגות הפוגעות באמת האחדות של האל וקדושתה. לדוגמה, כאשר הוא נוטל תרופה, עליו לדעת שהריפוי מגיע מאללה. כאשר מתרחש מוות, עליו לדעת שגם הנותן וגם הלוקח הוא אללה. הכל נתון בגורל הידע האינסופי, בכוח האינסופי…
(ביישום הגורל)
יש להאמין שהכל נקבע מראש בתאונה.
–
“כלומר, אין לו דוגמה, אין לו שווה, אין לו דומה, אין לו שותף, לא במהותו, לא בתכונותיו, ולא במעשיו.”
(ראה: למ”אות, עמ’ 341)
צריך להאמין בזה.
סורת אל-אִחְלָאץ
“אין לו אח ורע.”
כפי שצוין בפסוק האחרון, אללה הוא יחיד הן במהותו, הן בתכונותיו והן במעשיו.
“אין לו דוגמה בנשגבותו, אין לו שותף במעשיו, ואין לו דומה בתכונותיו.”
(ראה: אמרות, עמ’ 697)
על כל מאמין להראות את אמונתו ואת אמונתו זו במחשבותיו ובמעשיו לאורך כל חייו.
– לסיכום:
“לדעת את אלוהים,
להאמין אמונה שלמה באלוהותו המקיפה את כל היקום, ושהכל, מן החלקיקים הקטנים ביותר ועד לכוכבים, נמצאים תחת שליטתו, כוחו ורצונו, ואין לו שותף במלכותו, ו
אין אלוהים מלבדו.
“האמונה במילה הקדושה ובאמיתותיה מתבטאת בהסכמה מכל הלב. אחרת,
“יש אלוהים אחד.”
“לומר, לחלק את כל רכושו לגורמים ולטבע ולהקדיש אותו להם, -חלילה- להכיר בגורמים כשותפים בלתי מוגבלים, לא לדעת את רצונו ודעתו הכל-יכולים, לא להכיר את פקודותיו החמורות, לא לדעת את תאריו ואת שליחיו, את נביאיו, בוודאי שאין בו אמונה אמיתית באל בשום אופן.”
(אגרות אמירודאג – חלק א’, עמוד 203)
למידע נוסף, לחץ כאן:
– מהו תַוְחִיד (אחדות האל)? האם יש תַוְחִיד ברוּבּוּבִיָּה (אחדות הריבונות), תַוְחִיד באלוהות, ותַוְחִיד בשמות ובסְפָתוֹת?
– מהי אמונת הייחוד (תַוְחִיד) ומהם חלקיה?
– האם תוכל לתת לי קצת מידע על “וחדת אל-וजूद”?
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
