– יש הטוענים שאין דבר כזה “גשר א-סראט”.
אחינו היקר,
בקוראן
הַצִּרָת
יותר
“מֻסְתַקִים” (יָשָׁר)
המונח משמש לתיאור דת התאחדות האל (תַוְחִיד) ודת האסלאם, במובן של דת העולה בקנה אחד עם רצון האל ומובילה אליו:
“מי שבוטח באללה וסומך עליו, ימצא את הדרך הנכונה.”
(הדרך הישרה)
הועבר.”
(סורת אל-עמראן, 3:101);
“אכן, אללה הוא אדוני ואדון עליכם. לכן, עבדוהו לבדו. זוהי הדרך הנכונה.”
(הדרך הישרה)
עצור.”
(סורת אל-עמראן, 3:51).
אבל במונחון
הַצִּרָת
כשנאמר “החיים שלאחר המוות”
“הַצִּנּוֹר”
עולה על הדעת.
הַסִּרָאט
זהו גשר שמתחיל במקום הדין, עובר מעל הגיהנום ומגיע עד לגן עדן.
הגשר הזה יוקם מעל גיהינום ביום הדין. כל אדם, מאמין, חוטא, כופר, יגיע לגשר הזה. אין דרך אחרת להגיע לגן עדן. הקרסים שמונחים משני צדי הגשר ימשכו, בהוראת אללה, את אלה שמעשיהם הטובים אינם מספיקים כדי לעבור, ויפילו אותם לגיהינום. אלה שמעשיהם הטובים כבדים יותר, אפילו אם הם שרוטים ופצועים בגלל מעשיהם הרעים…
הַסִּירָט
הם יעברו. חלק מהמאמינים יעברו בקושי רב, במשך שנים. במהלך המעבר על גשר אל-סיראט, הנביא (עליו השלום) יהיה על הגשר.
“הושיע, אדוני, הושיע!..”
הוא ימשיך להתפלל למען המאמינים.
(מוסלם, אמונה, 84/329).
במסורת שמועא אבו סעיד אל-ח’ודרי, אמר הנביא (עליו השלום):
“לאחר משפט וחשבון יום הדין, יוקם גשר (הסיראט) מעל גיהינום. אללה ירשה את השפעה. (המאמינים) יתפללו: ‘הו אללה, תן לנו שלום, תן לנו שלום’. כאשר נשאל: ‘הו שליח אללה, מהו הגשר?’, ענה: ‘זו דרך חלקה ומשובשת. יש בה קרסים, ווים וקוצים קשים, דומים לקוצים הנקראים סא’ד בנאג’ד. המאמינים יעברו עליה במהירות שונה, בהתאם למעשיהם: חלקם יחלפו כהרף עין, חלקם כרעם, חלקם כרוח, חלקם כציפור, חלקם כסוסים מובחרים, וחלקם כגמלים. חלק מהמאמינים ינצלו בשלום, ואילו אחרים יפצעו…”
(פצוע קל)
כך ישוחררו. ואילו אחרים יושלכו אל אש הגיהנום.”
(מצוטט מבוכארי, מוסלם, תרמיזי, מתוך מנצור עלי נסיף, תאג’, ה’, 394-395).
אבו הרירה מוסר בשם הנביא (עליו השלום):
“במרכז הגיהנום יוקם גשר (סיראט). אני אהיה הראשון שיעבור עליו עם אומות הנביאים. מלבד הנביאים, איש לא יוכל לדבר ביום ההוא, ודברי הנביאים יהיו…”
“אלוהים, הצל אותי, הצל אותי.”
יהיה בסדר.”
(מצוטט מבוכארי ומוסלם, תאג’, ה’, 377-378).
לפי מסופר מפי אבו סעיד אל-ח’ודרי, גשר א-סִרַאט דק כחוט השערה וחד כחרב. אורכו של א-סִרַאט הוא אלף שנות עלייה, אלף שנות ירידה ואלף שנות מישור. מרחק זה יהיה עבור אנשים מסוימים. כל אדם יעבור מרחק זה בזמן יחסי למעשיו.
(מנצור עלי נסיף, תאג’, כרך 394; עג’לוני, כַּשְׁף אל-חַ’פַא, כרך 2, עמוד 31)
לדעת חלק מהחכמים, הסיפורים על כך שגשר א-סִרָאט דק משערה וחד מחרב, הם משל לקושי הרב ולמכשולים הרבים העומדים בפני מי שמנסה לעבור עליו.
מהירות מעברם של המאמינים על פני גשר אל-סיראט תלויה במידת התקרבותם אל האיסורים. מי שמתעורר בו רעיון לעשות מעשה אסור, אך מיד מתרחק ממנו, יעבור את גשר אל-סיראט במהירות.
לכל מאמין יש אור משלו על גשר אל-סִרַאט, ממנו ייהנה רק הוא. אף אחד אחר לא יוכל להשתמש באורו. איש לא יוכל ללכת בתוך אורו של אחר. רוחב גשר אל-סִרַאט יהיה רחב או צר לכל מאמין בהתאם למידת התפשטות אורו. אף על פי שרוחב הגשר עצמו אחיד, הוא ייראה צר ודחוק לאחדים, ורחב, נוח ונעים לאחרים, בהתאם לאורם.
האל יתעלה אומר:
“הוי אלה אשר האמינו, שובו אל אללה בתשובה כנה! אולי יכפר אדונכם על חטאיכם, ויכניס אתכם לגנים אשר נהרות זורמים בהם, ביום אשר לא יבייש את הנביא ואת אלה אשר האמינו עמו. כי אורם ירוץ לפניהם ומימינם,
“רבנו, השלם לנו את אורנו, וסלח לנו; אכן, אתה כל-יכול.”
כך אומרים.”
(אל-תחريم, 66/8).
בפסוק זה, הכוונה ב”אורות” של המאמינים היא לאורות הנובעים מאמונתם ומעשיהם. אורות אלו ילוו אותם במיוחד על גשר אל-סיראט, ינחו אותם ויביאו אותם לישועה. הכופרים, לעומת זאת, יישארו בחושך, בעוד המאמינים…
“אדוננו, אל תכבה את אורנו ותשאיר אותנו בחושך ככופרים וכצבועים! המשך את אורנו עד אשר נגיע למחוז חפצנו, כדי שנתענג באור הזה ולא נשאר בחושך ונתאבד.”
אומרים:
“באותו יום”
(בסיראט)
הצבועים, הגברים והנשים, יאמרו למאמינים: “חכו לנו, נשאב קצת מנורכם”. ישיבו להם: “שובו לאחור, חפשו אור”. לבסוף, יוקם ביניהם חומה בעלת שער, שבתוכה רחמים ומחוצה לה עונש.
(הַדִּיד, 57/13).
אללה יתעאלה אומר שוב:
“אין איש מכם שלא יגיע לשם”
(לגיהנום)
שלא יפגע בהם. זהו גזר דין קבוע מאת אדונך. ואז נציל את אלה שמאמינים ונזהרים מן הרע, ואת העושקים נשאיר שם כורעים על ברכיהם.”
(מרים, 19/71-72).
לפי אגדה אחת, מעברם של המאמינים הצדיקים בגיהינום מתבטא במעברם על גשר צר. כל אחד יגיע לגשר הזה, וגם אלה שייכנסו לגיהינום יעברו דרכו. החכמה במעברם של המאמינים לגן עדן דרך הגיהינום היא להגביר את שמחתם ולהגדיל את הכרת תודתם על הצלתם, ולהגביר את צערם של הכופרים. שכן, הצלתם של המאמינים, אותם ראו כאויבים בעולם הזה, והשלכתם של הכופרים לגיהינום, יהיו עונש על עונש עבורם.
רוב המעתזילה וקאדי עבד אל-ג’באר אל-המדאני (נפטר ב-415/1025),
“אי אפשר לעבור עליו; ואפילו אם היה אפשר, המעבר על גשר השערה יגרום למאמינים סבל וייסורים.”
בכך הם כפרו בקיומו של גשר א-סִרָאט.
ישנם חכמים, כגון חלימי (נפטר 403/1012), שטענו כי הכופרים יוכנסו ישירות לגיהינום מבלי לעבור את ה”סיראט” (הגשר הדק). הם ביססו את דעתם על חדית’ שסיפר אבו סעיד אל-ח’ודרי. לפי חדית’ זה, ביום הדין יכריז מכריז…
“כל אומה תלך אחר מה שהיא עובדת בעולם הזה.”
הוא קורא. ואז, כל מי שסגד לאלילים ולפסלים, מלבד אלוהים, המהולל והנשגב, יורד לגיהינום, בלי יוצא מן הכלל. כאשר לא יישארו עוד אלא אלו שסגדו לאלוהים בלבד, מבין הטובים והרעים, ושארית אנשי הספר, יקראו היהודים ויאמרו להם…
“למה הייתם עובדים?”
כך ייאמר. הם
“היינו עובדים את עוזיר, בנו של אלוהים.”
הם יגידו. בתגובה, תאמר להם,
“שיקרתם! אלוהים לא לקח לעצמו אישה ולא ילד.”
נאמר. אלה יבקשו מים מאלוהים, בטענה שהם צמאים, ואז יובלו אל אש שנראית כמים, ויתגלגלו ויתפזרו לתוך אש הגיהנום, דורכים זה על זה. ואז יקראו הנוצרים,
“למי הייתם עובדים?”
כך ייאמר.
“היינו עובדים את המשיח, בן האלוהים.”
הם יגידו. גם להם
“שיקרתם! אלוהים לא לקח לעצמו אישה ולא ילד.”
כך ייאמר. ואז, כשיבקשו מים מאלוהים בטענה שהם צמאים, ייאמר להם:
“הלא תבואו להתרחץ במים?”
כך יסומן. הם יתאספו אל עבר הגיהנום הנראה כנווה מדבר, ויתרסקו זה על זה בדרכם אל הגיהנום.”
בהמשך החדית נאמר כי אללה יתגלה לאלו שנותרו מאחור בדמות שאינם מכירים, ואז יוסרו האלימות והאימה, ויתאפשר לאלו שסוגדים לאללה בלב שלם להשתחוות, ואילו אחרים – כשינסו להשתחוות – יפלו על פניהם. לאחר מכן יתגלה אללה אליהם שוב, בדמות (במצב) שונה ממה שראו קודם. בהמשך נאמר כי יוקם גשר (הסיראט) מעל הגיהינום, ויתאפשר השתדלות (שפאעה).
(מצוטט מתוך אל-תאג’, כרך ה’, עמודים 393-394, מתוך בוכארי, מוסלים, ותירמיזי; הטקסט נלקח מתוך קיצור של סהיח’ מוסלים, ראה מוסלים, סהיח’, ספר האמונה, 81/302).
(סעד א-דין תפתאזאני, שרח אל-מקאצד, איסטנבול 1305, כרך ב’, עמ’ 223; שרח אל-עקאיד, איסטנבול 1310; עבד א-סלאם בן אבראהים אל-לקאני, שרח ג’והרת אל-תוחיד, מצרים 1955, עמ’ 235-236; פח’ר א-דין א-ראזי, מפאתח אל-ע’יב, איסטנבול 1308, כתאב מג’מוע’את מן אל-תפסיר, אל-מטבעת אל-עאמרה, איסטנבול 1319).
(מוחידין באַגְצ’י)
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
