אחינו היקר,
תרגום פסוקים 57-64 של סורת א-זוהרוף:
57. וכאשר הובא משל בן מרים, הנה עמך צחקו וקראו בקול רעש.
58. והם אמרו:
“האם אלוהינו טובים יותר, או שמא הוא טוב יותר?”
הם הביאו לך את הדוגמה הזאת רק כדי שתהיה נושא לוויכוח ולמחלוקת. הם הרי עם שלם של מריבות וסכסוכים.
59. הוא (ישוע בן מרים) עבד אשר הענקנו לו חסד והפכנו אותו לדוגמה לבני ישראל.
60. לוּ רָצִינוּ, הָיִינוּ בּוֹרְאִים מַלְאָכִים בָּאָרֶץ לְהַחְלִיפְכֶם.
61. ואכן, הוא [הקוראן] הוא סימן [לשעת] יום הדין. אל תפקפקו אפוא בשעה ההיא, והיענו לי. זהו הדרך הישר.
62. היזהרו, פן יסית אתכם השטן מן הדרך הישרה, כי הוא אויב גלוי.
63, 64. כאשר ישו הגיע עם ראיות ברורות וניסים,
“אני באמת באתי אליכם עם חכמה, ואני אבאר לכם כמה עניינים שבהם נחלקתם; לכן יראו את אללה והיכנעו לי. אכן, אללה הוא אדוני ואדון עליכם, לכן עבדוהו. זוהי הדרך הישרה.”
אמר.
הסבר הפסוק הרלוונטי:
המוזכר בפסוק 61.
“הוא”
בפרשנויות על الضمير (כינוי הגוף) הוצגו שלוש גישות שונות. אלו הן:
1.
הקוראן.
2.
הנביא האחרון, מוחמד.
3.
החזרה של ישו (כלומר, חזרתו של ישו לעולם).
למרות שישנן דעות שונות, רוב הפרשנים סבורים כי כינוי הגוף “הוא” בפסוק מתייחס לישו.
ההסבר של אלה שניתחו את “הקוראן ואת הנביא מוחמד” בנוגע לכינוי “הוא” המוזכר בפסוק הוא כדלקמן:
“זהו ידע השייך ליום הדין.”
בפסוק זה מוזכרת תחיית המתים למוסלמים, ומופנית תשומת לבם למה שיקרה להם בעולם הבא בשל עבודת האלילים שבה הם דבקים כדי לא להפר את הסדר בעולם הזה.
“ידע על יום הדין”
בנוגע למהותו של
“הקוראן, נביא אחרית הימים, חזרתו של ישו לעולם”
הועלו פרשנויות שונות. ישנם פרשנים שסבורים כי מכיוון שהפסוק הקודם עסק בישו,
“הוא”
הם פירשו את الضמיר (כינוי הגוף) כמתייחס לישו. אולם, לאחר שהסתיימו הפסוקים המדברים על ישו, מתחיל נושא אחר, המוזכר בפסוקים 40-44.
“הצורך לציית לנביא האחרון”
הנושא הועבר לדיון. הזכרתם של נביאים אחרים כדוגמאות קשורה גם היא לנושא העיקרי (האמונה בנביא האחרון וציות לו).
כמו כן, מאחר שפסוקים אלו נאמרו בטרם הגיע ישו, הרי שאין להם משמעות כלשהי עבור המשתפים.
“ידע או סימן של יום הדין”
הדבר תלוי בכך שיהיה להם משהו שיוכלו לראות ולהבין; וזה אינו ישו, אלא הקוראן, חתם הנביאים (ע”ה) אשר אמר שהוא הנביא האחרון. חובתם של המשתפים היא להשתמש בשכלם, להקשיב לנביא האחרון שקדם ליום הדין ולא לשטן, ובכך למצוא את הדרך הנכונה.
(ראה: פירוש דיאנט, דרך הקוראן: IV/671.)
הסברם של אלה המפרשים את כינוי הגוף “הוא” בפסוק כמתייחס ל”ישו” הוא כדלקמן:
סיבת ירידת הפסוקים: “אתם והאלילים אשר אתם עובדים להם, תהיו דלק לאש הגיהנום.”
כאשר הגיעה האיה (פסוק) שמשמעותה…, שאלו נכבדי שבט קורייש:
«הו מוחמד! האם זהו חוק שחל על כולם?»
אמר להם שליח אללה (עליו השלום):
“כן…”
כששמעו זאת, צחקו הכופרים ורצו להתווכח, באומרם שגם ישו נסגד, והביאו דוגמאות מחייו של ישו. אחר כך אמרו:
“מוחמד מורה לנו לעבוד רק את אללה, וטוען שעבודת אלילים אחרים היא כפירה. אולם הנוצרים עובדים את ישו. אז מי טוב יותר, האלים שלנו או ישו?”
לפיכך, נתגלו הפסוקים הנ”ל.
(לובאב אל-תאויל; 4/108 – אסבאב אל-נוזול/נישאבורי: 252)
חדית’ים בנושא:
“אף אומה לא סטתה מן הדרך הישרה שבה הלכה, אלא רק כאשר הושפעו (הוחדרו בהם) רגשות ותשוקות של ויכוחים ומריבות ביניהם, כדי להצדיק את עצמם…”
לאחר שהנביא (עליו השלום) השמיע את ההסבר הזה, הוא קרא את הפסוק ה-58.
(תירמיזי, תפסיר, 43; אבן מאג’ה, מוקדמה, 7; אחמד, ה/252, 256)
“אני נשבע במי שבידו נפשי, כי יבוא ישו בן מרים אליכם במהרה כשופט צדק, ישבור את הצלב, ימית את החזיר, יבטל את המס, וישפוך את העושר כנהר שופע, עד שלא יהיה מי שיקבל אותו.”
(בוכארי, ביוע’, 102, מַזַאלִם, 3, אֶנְבִיאָא, 49; מוסלם, אִימַאן, 54; אִבְּן מַאגֶ’ה, פִתֶן, 33)
«אין נביא ביני לבין ישו. אל תפקפקו, ישו ירד אליכם. כשתראו אותו, תכירוהו; כי הוא איש בינוני קומה, אדמוני-לבן עור. הוא ירד לבוש בשתי בגדים צהובים בהירים (בבגד אחד). מים יטפטפו מראשו, אף על פי שלא יגע בו רטיבות. הוא ילחם באנשים בשם האיסלאם; ישבור את הצלב, יהרוג את החזיר, יבטל את הג’יזיה. אלוהים יכחיד את כל העמים מלבד המוסלמים בזמנו. הוא יכחיד גם את הדג’אל. ואז ישו יחיה על הארץ ארבעים שנה, ואז ימות. המוסלמים יתפללו עליו תפילת הלוויה.»
(אבו דאוד, מלאחים, 14; אחמד, II/437)
“כיצד תהיו (באיזה מצב ובאיזו תקופה) כאשר ירד בן מרים והאימאם שלכם יהיה מביניכם?”
(בוכארי/נביאים, 49; מוסלם, אמונה, 244, 246; אחמד, 2/272, 336)
הנביא ישו (ע”ה) הוא אחד מסימני יום הדין:
“והוא (ישוע או הקוראן) אכן סימן ליום הדין…”
«אִנְנֶה»
במבט על ההקשר והסביבה של כינוי הגוף השלישי הצמוד לאות.
המתייחס לישו (ע”ה)
כך נראה. ישנם הטוענים כי כינוי זה מתייחס לקוראן; אולם ההנחה הראשונה מדויקת יותר. הדבר מתחזק עוד יותר כאשר אנו מפרשים את הפסוק בהשוואה לחדית’ים הרלוונטיים.
החדית’ים שתרגמנו לעיל מנבאים את ירידתו של ישו (ע”ה) כבורר צודק זמן קצר לפני יום הדין, ובכך מציגים אותו כאחד מסימני יום הדין הקרב. כך, בפסוק הקדוש מצוין כי ידיעתו, כלומר, הידע והסימן, של שעת התרחשות יום הדין, היא אצל ישו (ע”ה), וניתן לנו מידע בנושא זה.
אולם, היותו של ישו (ע”ה) מסימני יום הדין הוא דו-משמעי:
אחד,
הוא החייאת המתים בטרם עלה השמיימה, דבר המשקף את תחיית המתים על ידי ה’ לאחר יום הדין ושינוי הסדר, ומהווה רמז לכך שכוח כזה שניתן לישו הוא תוצאה של כוחו האלוהי המוחלט.
השני הוא,
הוא ירידתו של ישו (ע”ה) לארץ קרוב מאוד ליום הדין, ובכך יתגלה בבירור רוממות כוחו האלוהי.
שוב יוכח כי האיסלאם הוא הדת האחרונה והעולמית; יובהר מכל צדדיו כי ישו (ע”ה) אינו בנו של אלוהים; המאמינים ינצלו, ואילו אלה שיתעקשו בכפירה יסבלו עונש בשני העולמות.
אין מקום לספק או לערעור מול הצהרת האל; היא מבוססת על אמונה ועל ידע מוחלט. לכן, המאמינים אינם מטילים ספק כלל בשעת התרחשות יום הדין. עם ירידת ישו (ע”ה), אמונתם של המאמינים רק תתחזק, והם יזכו לשלווה נפשית.
הן העמים והאומות שחלפו, הן משה (ע”ה) וישו (ע”ה), והן המידע המהימן ביותר אודות יום הדין…
המידע המדויק ביותר נמצא בקוראן.
כדי להבין את הקוראן כראוי, יש צורך להכיר היטב את הנביא מוחמד (עליו השלום) ולציית לו.
«הדרך הישרה»
כלומר
«הדרך הנכונה ביותר»
זהו. השאר הן ידיעות שנוצרו מתוך ספק וחשד, רגשות ומחשבות. הפסוקים 61 ו-62 מסכמים עניינים אלו בצורה ברורה וחד משמעית, וקובעים נקודת מוצא לחוקרים.
(ראה: ג’לאל יילדירים, פירוש הקוראן של המאה הזאת לאור הידע)
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
