– בשם היושר, אנו רוצים לומר את האמת. לכן אנו מטיחים את הפגמים בפניהם של אנשים. “אוי, אם יכאב להם הלב, שיכאב! אני חייב להיות מציאותי וישר ולומר להם את הפגמים והטעויות שלהם.” במנטליות הזו אנו אומרים לאנשים את הפגמים והטעויות שלהם. לכן אנו מצערים אותם ושוברים את לבם.
– איפה הטעות בתפיסה הזו?
– האם ישנם פסוקים ופרשנויות בחדית’ המעידים על שגגתו של הלך רוח זה?
– ובכן, מהי צורת החשיבה וההתנהגות הנכונה שצריכה להיות?
אחינו היקר,
– אין זה נכון להטיח את הפגמים בפנים.
לא הכל צריך להיאמר בשם היושר.
“כל מה שאתה אומר צריך להיות נכון, אבל לא תמיד נכון לומר את כל האמת.”
יש להקפיד על העיקרון.
באיסלאם, ככלל, נהוג להסתיר פגמים ולא לחשוף אותם.
בקוראן
-חוץ מאבו להב-
הימנעות מלהזכיר את שמות הכופרים ולהשמיע את חסרונותיהם היא לקח חשוב עבורנו.
כמה מהם:
“אני לא מדבר עליו מאחורי גבו, אני אגיד לו את זה בפנים…”
הם משתמשים בביטויים כמו: “לדבר מאחורי גבם זה חטא, אבל לדבר בפניהם זה לא חטא”. אולם, גם לפגוע שלא לצורך בלב של מישהו אחר זה חטא.
מלבד אמירת אמיתות שאנו מחויבים להן, כגון עדות, אין זה נכון להטיח בפניו של אדם את חסרונותיו.
בحديث נאמר כך:
“אחר כך יופיע דור שיעיד עדות שלא נתבקש להעיד. יתנו הבטחות ולא יקיימו אותן. יבגדו ולא יאמינו בהם. השמנת יתפשטת ביניהם.”
(אל-בוחארי, א-שהאדות, 9, אל-פדאיל, 1; מוסלם, אל-פדאיל 210, 214; א-תירמיזי, אל-פיתן, 45, א-שהאדות, 56)
כאן, גם לא היה מקובל שמישהו שלא הוזמן להעיד יקום ויעיד.
יחד עם זאת,
“האם אבשר לכם על העד הטוב ביותר? זהו מי שמעיד מבלי שנתבקש להעיד.”
(מוסלם, אל-פדאיל, 19/1719)
בحديث נאמר כי מי שמעיד, אף על פי שלא נתבקש להעיד, ראוי לשבח.
הפרשנויות החשובות ביותר של החכמים לשני החדית’ים הללו הן:
א)
החדית’ המגנה את העדות שניתנה שלא בבקשה,
בגין פגיעה בזכויות הזולת.
היא עדות רלוונטית.
“העדות הטובה ביותר היא עדות שניתנת שלא מתוך בקשה.”
המקום שבו הוא זכה לשבחים הוא
בזכות האל / בחסות האל
זה שרלוונטי.
ב)
הכוונה בעדות בלתי רצויה ומוכפשת היא, באופן כללי, שאינה נוגעת אליו,
“מיופה כוח שלא כדין”
כמו עדותו של מישהו שהלך והעיד. כי אלה שמתלהבים להעיד בדרך כלל
-כגון להעיד בעד או נגד מישהו בבית משפט-
הם מופיעים למען מטרה מסוימת. וזו עדות רעה הנובעת מרוע לב.
“העדות הטובה ביותר היא העדות שניתנת שלא מתוך בקשה.”
הכוונה היא למקרים מיוחדים. לדוגמה, לאדם יש זכות, אך הוא אינו מצליח למצוא עדים להוכחת זכותו.
במצב כזה, מישהו שמבין בזה יכול פשוט לגשת לאותו אדם ולומר לו
“אני יכול להעיד שהסחורה הזו שייכת לך.”
זוהי עדות המתרחשת בצורה של אמירה.
(השווה: אל-נַוַוִי, שַרְח אל-מֻסְלִם, 12/17; אִבְּן חַגַ’ר, פַתְח אל-בַּארי, 5/259-260)
לסיכום:
החדית’ המופיע הן בבוכארי והן במוסלים, המגנה את מי שבא להעיד שלא לצורך, הוא החדית’ האותנטי ביותר, והוא מצביע על כך שגם בעדות אין זה נכון לדבר שלא לצורך. יתרה מכך, לפי מה שציין תרמיזי בשם כמה חכמים, הגינוי נובע מהסבירות הגבוהה שמי שבא להעיד מעצמו הוא שקרן.
(השווה: תרמיזי, שם)
החדית’ים הבאים שופכים אור על הנושא שלנו:
“המוסלמי הוא אח למוסלמי. הוא אינו בוגד בו, אינו משקר לו ואינו נוטש אותו בעת צרה. חייו, רכושו וכבודו של כל מוסלמי אסורים על אחיו המוסלמי. היראה (התקווה) נמצאת כאן.”
די בכך שאדם יבזה וישפיל את אחיו המוסלמי, בכך הוא כבר עשה רע.
(תִּרְמִזִי, בִּרְר 18)
“המוסלמי הוא אח למוסלמי. הוא אינו עושה לו עוול, אינו פוגע בו, ואינו מוסר אותו לאויב. מי שמספק את צרכי אחיו המוסלמי, אללה יספק את צרכיו. ומי שמסיר מצוקה מאחיו המוסלמי, אללה יסיר ממנו מצוקה ביום הדין.”
מי שמסתיר את חרפתו ופגמיו של מוסלמי, יסתיר אללה את חרפתו ופגמיו של אותו אדם.
”
(אל-בוח’ארי, אל-מז’אלים 3; מוסלים, אל-ביר 58)
למידע נוסף, לחץ כאן:
– האם כל אמת צריכה להיאמר בכל מקום, למען האמת?
– מה הייתה שיטת ההטפה וההדרכה של הנביא שלנו?
– “מי שמוכיח את אחיו על חטא, לא ימות עד שיעשה את אותו חטא…”
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
