– מה הסיבה לכך שדתות רבות נשלחו?
אחינו היקר,
להאמין באלוהים פירושו להאמין בו כפי שהוא הציג את עצמו בהתגלויות ששלח.
בין ההתגלויות הללו, אין ספק שהמקיפה ביותר, העשירה ביותר בתוכן, המפרטת ביותר את התארים האלוהיים, המוגנת מפני שיבוש, והנמצאת תחת חסותו של אלוהים, היא הקוראן.
תפיסת אלוהים שאינה מקובלת על ידי הקוראן, כמובן, אינה תקפה.
גם עובדי האלילים מקרב שבט קורייש האמינו באל אחד, אלא שראו באלילים שסגדו להם כלי עזר להגיע אליו. אמונה שגויה כזו באל קיימת גם בקרב אלה שסגדו לשמש, לירח ולכוכבים.
בכוח שכלם של בני האדם
-לְמָשָׁל-
גם אם אדם מאמין בקיומו של כוח בורא עולם, אין זה אומר שהוא מאמין בכל תכונותיו בצורה מדויקת. אכן, אפילו בקרב הפילוסופים, הנחשבים לכוכבים בשמי ההיגיון, לא הגיעה אמונתם באלוקים לנקודה מדויקת. בנושא זה, המפורסמים באמונתם באלוקים…
דקארט, פסקל, ניוטון, לייבניץ
אפילו אצל פילוסופים כמוהו ישנן טעויות בתיאור חלק מתכונותיו. האימאם רבאני האשים את הפילוסופים בטיפשות על כך שהם טוענים שהם יכולים ללמוד את האמיתות בעצמם, מבלי להסתמך על נתוני ההתגלות.
זה צד אחד של העניין.
נקודה חשובה נוספת היא,
ששת עקרונות האמונה המקובלים באסלאם
-מכלל האמונה
– העובדה שהם שני חלקים בלתי נפרדים.
אי-אמונה באחד מעיקרי האמונה הללו משמעה כפירה באחרים. שהרי אנו מכירים את אללה באמצעות הקוראן, ומאמינים בו כפי שמתואר בקוראן. מי שאינו מאמין בקוראן, אינו יכול להאמין באללה כראוי, ואינו יכול להאמין גם בעיקרי האמונה האחרים, שכן הקוראן הוא מקורם.
הדבר נכון גם לגבי הנביא מוחמד (ע”ה). כפי שאנו מאמינים בקוראן בשל הנסים שהוא מכיל, כך אנו מאמינים בנביא מוחמד (ע”ה) עצמו, איש עממי שלא ידע קרוא וכתוב, אשר התברך במאות סימני נס. אי-אמונה באחד מהם משמעותה אי-קבלת כל תנאי האמונה. שהרי אמונתנו ביום הדין, במלאכים, בנביאים האחרים ובספרים השמימיים, אפשרית רק בזכות אמונתנו בקוראן ובנביא. בלי אמונה בהם, אמונה באלה לעולם לא תהיה אפשרית.
האדם המאמין באמת באל, מחויב ללמוד את מצוותיו ואיסוריו של האל, לסדר את חייו בהתאם להם, ללמוד את הדברים שאל יתברך מרוצה מהם, אוהב אותם ושונא אותם, ולהתאים את עצמו אליהם – זהו ציווי השכל הישר. הדרך היחידה ללמוד זאת היא באמצעות הקוראן ותורתו של הנביא מוחמד (ע”ה).
לפיכך, כל מי ששומע את מסרי הדת המוסלמית מחויב לחקור אותה ולהאמין בה מתוך שימוש בשכלו. אדם במצב כזה אינו יכול להסתפק באמונה באל שהוא מאמין בו על פי דעתו בלבד.
***
ישנן חכמות רבות בהבדל בין הדתות שנשלחו מאדם הראשון עליו השלום ועד מוחמד עליו השלום. אחת החכמות החשובות ביותר היא העובדה שבני אדם נמצאים ברמות שונות, בתקופות שונות, ובעלי תפיסות שונות.
האנושות, במובן מסוים, דומה למוסד חינוכי. בין אם הספר הקודם שונה, ובין אם לא, מגיעים ספרים שונים, חוקים שונים, בזמנים שונים, כפי שחכמתו של אלוהים רואה לנכון.
כל הספרים נשארו נאמנים לעקרונות האמונה, שהם מטרות היסוד של הדת האמיתית כפי שקבע אללה, ללא כל שינוי. אולם, בהתאם ליכולת ההבנה של כל תקופה, נעשה שימוש בסגנונות שונים, תיאורים שונים ופרטים שונים. כמו בשיעור מתמטיקה, הסגנון, התיאור והפרטים של השיעור הניתן לתלמידי בית ספר יסודי שונים בהחלט מאלו הניתנים לסטודנטים באוניברסיטה.
בכל הדתות, עקרונות האמונה נשארים זהים, אולם שינוי ההלכות והמנהגים, המכונים “פרוּעוֹת”, בהתאם לתנאי הזמן, הוא הכרח של החכמה. כפי שביגוד חורף שונה מביגוד קיץ, כך גם ההלכות שונות בדתות השונות.
הדת המוסלמית אימצה כמה מהוראות התורה האוניברסליות, שחלות עד יום הדין, ואילו את אלו שאינן חלות, היא הניחה בצד.
הנביאים הקדמונים נשלחו לא לכל בני האדם, אלא רק לקהילה שבה חיו. אולם, מוחמד (ע”ה), כנביא האחרון, נשלח לכל הזמנים עד יום הדין, לכל האזורים, ולכל בני האדם והשדים.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
