– עומר נסוחי בילמן אמר בספרו “אילמיחאל”:
“אם נכס הוקצה לצדקה ואז אבד, הצדקה בטלה… בסעיף אחר נאמר, שאם נכס הוקצה לצדקה ואז ניזוק, הצדקה אינה בטלה.”
(זכאת, סעיפים 32-33)
– אדוני המרצה, מדוע זכאת (צדקה) נופלת כאשר משהו נהרס, אך לא כאשר משהו אובד? האם תוכל להסביר את הנושא הזה?
אחינו היקר,
השמדה
להיות עם
נזק / אובדן
המושגים “השמדה” ו”אובדן” כמעט זהים במשמעותם. מבחינה זו, אין הבדל בין רכוש שהושמד לרכוש שאבד.
אולם, יש הבדל בין אובדן נכס שטרם הופרש ממנו מעשר לבין אובדן נכס שהופרש ממנו מעשר. במקרה הראשון, אבד חלק או כל הנכס שטרם הופרש ממנו מעשר, ואילו במקרה השני, אבד הנכס שהופרש ממנו מעשר.
לפיכך, אם נכחדה סחורה, פטור בעליה מן החובה לזכותה, ואינו חייב בה עוד. אולם, אם נכחדה סחורה שהוקצתה לצדקה, אז יש חובה לתת את הצדקה.
המקום המדובר הוא:
“הזכאת אינה חלה על החוב, אלא על עצם הנכס. לכן, אם נכס נהרס לאחר שהתחייב עליו תשלום זכאת, הזכאת נופלת. אולם, אם הנכס נתרם לאחר או שימש לרכישת בית, הזכאת אינה נופלת, ועל בעליו לשלם את הזכאת.”
“אם נכס שהוקצה לצדקה אבד, חובת הצדקה אינה נופלת. אולם, אם בעל הנכס מת לפני שניתן הנכס לצדקה לעניים, הנכס עובר בירושה ליורשיו.”
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
