האם הפרש התשלום הוא ריבית? האם מותר לבצע עסקאות קנייה ומכירה בתשלומים עם הפרש תשלום?

האם מותר לבצע עסקאות קנייה ומכירה עם הפרש תאריך פירעון?

אחינו היקר,

במשפט המוסלמי, ככלל, לא נקבעת מגבלת רווח,

השארת הדבר לשיקול דעת השוק ולמצפון האנשים מטילה אחריות גדולה על אנשי המסחר. בכל סוגי המסחר, לא נחשב ראוי לבצע עסקאות במחירים מופקעים תוך שימוש בשקר, הונאה ורמאות.

במהלך הקנייה, זכויותיו של בעל הסחורה, כלומר המוכר, נלקחות בחשבון, ומוטלות מגבלות מחייבות מסוימות על מנת לאפשר לו להמשיך את חיי המסחר שלו. יחד עם זאת, מצבו של הלקוח נלקח בחשבון, ואין זה רצוי שירמו אותו עקב חוסר ידיעתו ואי-הבנתו המלאה של מהות הסחורה שרכש.

הנה, מוצגת הדרך שבה הסוחר יכול לשמור על הונו ולהמשיך את חיי המסחר שלו בצורה בריאה, על ידי ציון הפרש התשלום בין מכירה בתשלומים למכירה במזומן.

בקוראן נאמר:

“…אללה התיר את המסחר ואסר את הריבית…”

(סורת אל-בקרה, 2:275)

פסוק זה מתיר את המסחר, בין אם הוא בתשלומים ובין אם הוא במזומן, ומציג את יסודות המסחר המותר. אולם, הנביא (ע”ה) קבע בחדית’ כי אסור לבצע שתי עסקאות מכירה בתוך עסקה אחת. החכמים שפירשו את החדית’ הזה הציעו פרשנויות שונות. חלק מן החכמים המוסלמים, בהתבסס על חדית’ זה, קבעו כי הפרש התשלומים אסור, בעוד שחכמים אחרים טענו כי הפרש התשלומים אינו ריבית, ולכן אינו נכנס לגדר האיסור של החדית’ הזה.

האימאם א-תירמיזי מביא את הדעות הבאות בפירוש החדית’ (המסורת הנבואית):

«לדעת חלק מהחכמים, מכירה כפולה במכירה אחת,

“אני מוכר את השמלה הזו בעשרה דירהמים במזומן, או בעשרים דירהמים בתשלומים.”

“הכוונה היא שההסכם לא יתבסס על אחת משתי המכירות בלבד.” (תירמיזי, ביו, 18)

לדעת רוב המלומדים, החדית’ הנ”ל מורה על איסור התנאה בתוך חוזה, ועל כך שחוזה אינו תקף אם לא נקבע המחיר, כלומר, התמורה. למשל, אם אחמד אומר לעלי…

“אם תמכור לי את המכונית שלך בשלוש מאות אלף לירות, אני אמכור לך את הבית שלי בשני מיליונים.”

כפי שכתוב בחדית’,

«שתי עסקאות בתוך עסקה אחת»

זה מותר; זה לא אסור. אבל אם נעשו חוזים נפרדים, ושני החוזים לא קשורים זה לזה בתנאי כזה, אין בכך שום בעיה.

לפי דברי החדית’, סוג אחר של הסכם אסור הוא:

היעדר ודאות לגבי התמורה עבור הסחורה.

לדוגמה,

“מכרתי את הסחורה הזו באלף במזומן, ובאלפיים בתשלומים.”

זה אינו מותר. מכיוון שההסכם אינו ברור. לא הושגה הסכמה על אף אחד משני האפשרויות. אולם, אם שני הצדדים יסכימו על אחת משתי האפשרויות, ההסכם יהיה מותר; ולא יהיה בו שום קשר לריבית.

בספרו המפורסם של האימאם סרחסי, אל-מבסוט, נאמר כי עסקאות שבהן הצדדים מסכימים על מחיר אחיד, בין אם בתשלום מראש ובין אם בתשלום דחוי, מותרות, ובלבד שהם נפרדים בהסכמה. וזה לשונו:

“כאשר המוכר והקונה מבצעים עסקת מכירה, אם המוכר אומר: ‘המחיר של הסחורה הזו הוא כך וכך בתשלום דחוי, וכך וכך בתשלום מיידי, או כך וכך אם תשלם בעוד חודש, וכך וכך אם תשלם בעוד חודשיים’, ואם הם מסיימים את העסקה מבלי להסכים על אחד משני המחירים, הרי שאין עסקת מכירה כזו כשרה. הסיבה לכך היא ששליח אללה (עליו השלום) אסר מכירה שנעשתה בשני תנאים. אולם, אם הם מסכימים על מחיר מיידי או דחוי, ומסיימים את העסקה בדרך זו, הרי שהמכירה כשרה, שכן שני הצדדים הסכימו על אחד המחירים.” (אל-מבסוט, 13/8)

השיטות הנפוצות בשוק כיום נכללות גם בזה. לדוגמה, אומרים ללקוח מראש את המחירים במזומן או בתשלומים,

“במזומן כך וכך, בתשלומים כך וכך”

נאמר, ומתבקשת בחירה מבין האפשרויות. הלקוח בוחר באחת האפשרויות המתאימות לו, ועל בסיס זה נכרתת העסקה. החשוב כאן הוא שהושגה הסכמה על אחד המחירים הנקובים, והעסקה נכרתת בהתאם למחיר זה.

לפיכך, אדם המציע חפץ למכירה

“המחיר במזומן הוא כך וכך, והמחיר בתשלומים הוא כך וכך.”

אם יאמר, כלומר יזכיר הן מחיר במזומן והן מחיר בתשלומים, ואחר כך יסכמו על מחיר מסוים, הרי שהסכם זה מותר. אין בכך שום איסור דתי.

הנקודה שיש לשים לב אליה כאן היא שההסכם נעשה על בסיס הסכמה מוחלטת על אחד ממחירי המזומן או התשלום הדחוי שנקבעו.

אולם, לדוגמה

“אם תשלם עד התאריך הזה, המחיר יהיה כזה, ואם תשלם עד התאריך ההוא, המחיר יהיה כזה.”

יש לדעת כי מכירות הנעשות בתנאי כזה אינן תקפות. זאת משום שבחוזים אלו, הקונה והמוכר אינם מסכימים על מחיר אחיד. הריבית המוזכרת בחדית’ים מתגלה בבירור בחוזים כאלו.

במקרים מסוימים, מוסדות רשמיים מסוימים גובים הפרש מחיר בעת רכישת סחורות באשראי.

אף על פי שהפרש התשלום הזה נקרא רשמית “ריבית”, הוא אינו נופל תחת ההגדרה של ריבית.

כלומר, הדבר נתון לשיקול דעתו של הלקוח. בעוד שבעת תשלום מראש לא נדרש כל תוספת, בעת תשלום דחוי נדרשת תוספת מסוימת. מאחר ותוספת זו נחשבת להפרש תשלום עקב דחיית התשלום, הרי שפעולה כזו מותרת.

אבל יש לציין גם את הדבר הבא:

ההלכות שקבעו חכמי ההלכה, המצביעות על היתר הפרש התשלום, אינן בגדר המלצה לקחת הפרש תשלום. אלא, מדובר בהלכה הנובעת מצרכי החיים המסחריים. למעשה, זהו היתר. כלומר, סוחר מוסלמי רשאי לבצע מכירה בתשלומים עם הפרש תשלום. אך מכירה ללא הפרש תשלום ללקוחות בעלי יכולת כלכלית מוגבלת, ללא ספק ראויה לשבח.

שיטת רכישת מוצר בתשלום מראש ופריסת התשלומים בבנק מאוחר יותר אינה מותרת, מכיוון שההפרש שמשולם הוא ריבית. הסיבה לכך היא שלא מתבצעת מכירה ישירה של המוצר, אלא הבנק מבצע את העסקה על בסיס הכסף שהוא נותן. ההפרש שמוחל על הכסף נחשב לריבית, ולכן אינו מותר.

בברכה ובתפילה…

שאלות על האסלאם