“אני לא רוצה לשמוע את האזאן, אבל הוא מושמע מהצריחים. אני לא רוצה להתעורר בבוקר, זה מפריע לי, זה מנוגד לזכויות האדם.”
– כיצד עלינו להשיב לאותם חסרי אמונה או בעלי אמונה חלשה שאומרים זאת?
אחינו היקר,
חוקה של כל מדינה חייבת לעמוד בסטנדרט שימלא את רצונותיהם של רוב אזרחיה. אחרת, אי אפשר לקרוא לה חוק. בטורקיה, שבה 99% מהאוכלוסייה מוסלמים, אם מדברים על זכויות אדם וצדק, יש להתחשב ברצונותיהם של רוב האזרחים. יש לבחון את נושא האזן במסגרת זו.
אם אפשר במדינה אחת למלא את רצונותיהם ומשאלותיהם של הרוב ושל המיעוט כאחד, אזי יש להבטיח את רצונות אלה מבחינה משפטית. לדוגמה: בארצנו, המוסלמים יתפללו במסגד, היהודים בבית הכנסת והנוצרים בכנסייה. חובה לספק לכולם את האפשרות הזו הן מבחינת המשפט המוסלמי והן מבחינת המשפט האזרחי. כמו שניתן למוסלמים להשמיע את קריאתם לתפילה, כך יתאפשר גם לנוצרים לצלצל בפעמונים לצורך תפילותיהם.
אבל מה צריך לעשות כאשר אי אפשר למלא את רצונותיהן של שתי הקבוצות בו זמנית?
לדוגמה:
מה עושים במקרה שמוסלמים בטורקיה רוצים לשמוע את קריאת המואזין לחמש התפילות היומיות, אבל יש אנשים שלא רוצים לשמוע את הקריאה, במיוחד לתפילת הבוקר?
זכויות האדם האוניברסליות, המשפט האזרחי והמשפט המוסלמי, במקום שבו הם מזכירים זכויות,
-במקום שבו מתרחש עימות בין רוב למיעוט-
תמיד ידוע שהרוב המכריע של החברה הוא זה שקובע.
כמו כן, להקריב את זכויות הרוב למען זכויות מיעוט קטן הוא עוול גדול. באסלאם, אין להבחין בין זכות גדולה לזכות קטנה. כל הזכויות יקרות ערך ויש לכבדן. אולם, אם רצונותיהם של יחידים מנוגדים לרצונות הרוב,
“הרוע הקל מבין השניים”
לפעול על פי העיקרון של בחירה בנזק הקל מבין שני נזקים, הוא צו השכל, המשפט והמצפון.
מסגד-בית כנסת-כנסייה
כמו במקרה של פתיחת בתי הספר, אם ניתן למלא את כל רצונותיהם של המגזרים השונים בבת אחת, אזי יש למלא את כל הזכויות, גדולות כקטנות, ללא הבחנה, וזהו…
“צדק מוחלט”
כך נאמר.
כמו בעניין קריאת האד’אן, אם מצד אחד יש רצון של כמה מאות / או כמה אלפי אנשים, ומצד שני רצון של שבעים מיליון, אז יש להגשים את רצון הרוב. לכך
“צדק יחסי” (Tzedek Yachasi)
כך נקרא.
לסיכום:
זה אומר להשתיק את קולם, לבטל את רצונות הרוב הגדול במדינה הזו.
אין שום בסיס דתי, מצפוני, אנושי או משפטי להנמיך את עוצמת קריאת המואזין לתפילה…
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
