אחינו היקר,
הסיפור המקביל הוא כדלקמן:
עַמָּאר בְּן יָאסִר (רַחְמָהּ אַלְלָה עָלֵהּ) סיפר:
אבן רסלאן ואל-מונזירי פסקו כי חדית’ זה מנותק, בטענה כי עוביידאללה בן עבדאללה לא ראה את עמאר בן יאסר. אבן מאג’ה העביר את החדית’ הזה בצורה רציפה, מפי עוביידאללה מאביו, ומאביו מעמאר.
הנשיא אמר את הדברים הבאים בנוגע לחדית’ זה:
עמר וחבריו פירשו את המילה “יד” לפי משמעותה המילולית, מכיוון שלא היה בידיהם ראיה המצביעה על משמעות אחרת. שהרי “יד” היא שם האיבר המשתרע מקצות האצבעות ועד המרפק. אולם מאוחר יותר, הופיעה ראיה מוסכמת לגבי שתיקת החלק שמעבר למרפקים, ואילו החלק הנותר, כלומר האיבר מקצות האצבעות ועד המרפקים, נשאר כפי שהוא. יתר על כן, טהרת התימם היא תחליף לטהרת המים. דבר שהוא תחליף אינו יכול להיות שונה ממה שהוא מחליף.
המשמעות המילולית של החדית’ הזה מצביעה על כך שבתיימם יש להכות באדמה פעמיים, פעם אחת לפנים ופעם אחת לידיים. זוהי גם דעת רוב החכמים.
לאחר ההקדמה הקצרה הזו, נעבור לפרטים:
מטבעו
מכיוון שישנם מספר חדית’ים (מסורות נבואיות) שונים ופרשנויות שונות בנושא זה, גם הפסיקות שונות, וכל מֻגְ’תַהִד (פוסק הלכה) בחר באחת מהן או בכמה מהן.
מבחינה זו, אנו רואים לנכון להציג את הריוואيات וההערכות הנוגעות לנושא הטהרה באמצעות אבקה (תַיַמּוּם):
החדית’ים בנושא:
במסורת המיוחסת לעמר בן יאסר (ר”ע), נאמר כי הנביא (ע”ה) אמר:
במסורת אחרת נאמר כי הנביא (עליו השלום) אמר:
במסורת המובאת מאמאר (ר”ע) נאמר: “הייתי טמא, אך לא מצאתי מים. התפללתי על האדמה (במצב של טהרה) ואז סיפרתי את הדבר לנביא (ע”ה) והוא אמר:”
כשאני אומר את זה
בגרסה אחרת של הסיפור, נאמר שהוא אמר את הדברים הבאים:
בסיפור שמוסר אבו דאוד בפרק העוסק בטהרה, נאמר:
אופן ביצוע הטהרה (תַיַמּוּם) מוסבר כך: מכים את שתי הידיים באדמה נקייה או בחומר דמוי אדמה, מרימים אותן, מנערים אותן קלות, ואז מנגבים את הפנים. לאחר מכן, מכים שוב את שתי הידיים באדמה באותו אופן, מנערים אותן, ואז מנגבים את החלק העליון והתחתון של כל זרוע ביד אחת.
החנפים פסקו בעניין זה בהתחשב בחדית’ הבאה של הנביא (ע”ה) ובמסורת של עמר (ר”ע):
לפי מذهب זה, הִסְתָאב (כלומר, העברת מים על כל חלקי הפנים והידיים הנדרשים לטהרה) הוא חובה. עד כדי כך שאימאם מוחמד אל-אציל ציין אפילו את הצורך בהעברת מים בין אצבעות הידיים. אף על פי שעל פי מסורת של אל-חסן מאבו חניפה נאמר כי די בהעברת מים על רוב חלקי הפנים והידיים, מכיוון שקשה להעביר מים על כל חלקיהם, הדעה וההלכה הראשונה נכונות יותר.
יסוד הטהרה בטהרת אדמה הוא העברת האדמה לאיבר המיועד לטהרה. אפילו העברת האדמה מאיבר אחד לאחר מספיקה. חובה למשוח את הפנים ואת הידיים עד המרפקים. אין חובה להגיע עם המשיחה עד שורשי השערות הדקות. לפי הדעה המקובלת ביותר, אין חובה לסדר בטהרת אדמה. לכן, מותר למשוח את הפנים ביד ימין ואת היד השמאלית ביד ימין, לאחר שנגע באדמה בשתי ידיו.
לפי אבן חנבל, המנהג המקובל הוא שטהרת התימם נעשית במכה אחת. אולם, אם יעשה אותה בשתי מכות, הדבר מותר.
בטהרה יבשה (תַיַמּוּם) חובה למשוח את הפנים ואת הידיים עד פרקי הידיים, ואילו משיחת הידיים עד המרפקים היא מנהג (סֻנָּה). רוב החנבלים מחזיקים בדעה זו. גם משיחה שנייה של הזרועות היא מנהג. מותר להעביר את האבק שנותר על איבר אחד לאחרים, ובלבד שלא נגע האיבר הזה במקום אחר.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
