– אלוהים ידע מראש, עוד לפני שברא את השטן, שהוא יתנגד לו. הוא ידע גם מה יעשה אדם, עוד לפני שברא אותו. אז מדוע, אם רצה, לא ברא את כולם מאמינים או ראויים לגן עדן? או מדוע לא הכניס אותם ישירות לגן עדן בלי מבחן? אין ספק שיכולתו מקיפה הכל.
– לסיכום, אלו שיגיעו לגיהינום יכעיסו את הבורא. אפילו אנחנו נצטער, אז האם הבורא, שרחמיו רבים, לא יצטער? מהו סוד הדבר?
– אם הוא היה רוצה, הוא לא היה בורא את הגיהינום, אלא היה נותן עונש קל יותר. אתם אומרים שגם בגיהינום, הקיום עדיף על אי-הקיום, אז מדוע ירצו יושבי הגיהינום להיכחד?
– אני לא מבין את זה. כי כשהם יושמדו, הם ממילא לא יהיו מודעים לזה. למה שיהיה עדיף לסבול ולבעור כל הזמן?
– האם זה חטא לפקפק בדברים שאיננו מבינים את חכמתם?
אחינו היקר,
– אלוהים בבירור
שהוא ימלא את הגיהנום בבני אדם ובשדים.
הודיע.
(סג’דה, 32/13)
לצד רחמיו האינסופיים של אלוהים, קיימת גם צדקתו האינסופית. כפי שרחמיו האינסופיים נתפסים כהזדמנות להכניס את כולם לגן עדן, כך צדקתו האינסופית מיועדת להעניש את הרשעים בגיהינום.
– אלמלא היה מבחן, היו מושווים הטובים והרעים, העושקים והנרדפים. תלמיד שלא יודע קרוא וכתוב היה מושווה לתלמיד שסיים את הפקולטה למדעי המדינה. העובדים והעצלנים, הגנבים ובעלי הרכוש היו מושווים, והיו מעניקים פרס שווה הן למצליחים והן לכושלים.
זה מצב שאינו עולה בקנה אחד עם תחושת הצדק. מי מאיתנו יסכים לחלוק את אותה התמורה עם גנב ופושע שפרץ לביתנו ורצח את אחינו?
האם יש דבר מכוער יותר מלבקש מאלוהים לרצות בדבר שאנחנו לא מרוצים ממנו?
אלוהים
התגלמויות אלף שמותיו
הכופר, 124,000 שלו
את נביאו,
104 קדוש
את ספרו
מכחישים, כל חייהם את כל
כפוי טובה על חסדיו
, אליו
מי שרואה במרד אומנות.
, לעבדיו הנאמנים
הרודנים המדכאים, הפושעים, הרוצחים, הכופרים
האם ייתכן חוסר מצפון גדול יותר מאשר לבקש ממנו להכניס לגן עדן את עבדיו המאמינים המצייתים לו?
– גן עדן וגיהינום נוצרו כדי למנוע מקרים של אי-צדק כאלה, אלא כדי לגמול לצייתנים ולהעניש את המורדים. גן עדן הוא מקום של חסד אינסופי, וגיהינום הוא מקום של צדק.
“האם המאמין דומה למי שסר מן הדרך? הרי אלה אינם שווים.”
(סג’דה, 32/18)
“מעולם לא האשמנו מוסלמים בביצוע פשע”
(כופרים)
האם נעשה זאת? מה קורה לך? איך?
(כזה)
אתם גוזרים את הדין?”
(העט, 68/35-36)
בפסוקים אלה ובדומיהם מצוין כי הגיהנום הוא מקום של צדק.
– בעניין זה, כדאי לעיין בדבריו הבאים של בַּדיעוּזַּמַן:
“אין סתירה בין קיומו של הגיהנום וייסוריו הקשים לבין הרחמים האינסופיים, הצדק האמיתי והחכמה המדודה והלא מופרזת. אדרבה, הרחמים, הצדק והחכמה דורשים את קיומו. כיצד…”
להעניש את העריץ שרמס את זכויותיהם של אלף חפים מפשע, ולהרוג את המפלצת שקרעה לגזרים מאה חיות חסרות ישע, זוהי חסד אלף פעמים רב יותר כלפי המדוכאים, בתוך הצדק.
והסליחה לאותו עריץ ושחרור אותו מפלצת, היא חוסר רחמים כלפי מאות חסרי אונים, בתמורה לרחמים חסרי תועלת.“כך גם הכופר המוחלט, הכלוא בגיהינום, בגין כפירתו, פוגע בזכויותיהם של שמותיו הנשגבים של האל, הן בהכחשה והן בהפרה, וכן פוגע בזכויותיהם של היצורים המעידים על שמות אלו, הן בהכחשת עדותם והן בהפרה, וכן פוגע בזכויותיהם של היצורים בכך שהוא מכחיש את תפקידם הנעלה של שבח והלל לשמות אלו, וכן פוגע בזכויותיו של האל בכך שהוא מכחיש את התגלות אלוהותו, שהיא תכלית בריאת היקום, סיבת קיומו והמשך קיומו, ואת התגובה של היצורים אליה ואת תפקידם כמשקפים אותה, ועל כן, זהו פשע כה אדיר, עוול כה גדול, שאין בו מקום לסליחה.”
אכן, אללה אינו סולח על שיתוף עמו.
הוא ראוי לאיום של הפסוק. לא להשליכו לגיהינום יהיה רחמים שלא במקומם, לעומת זאת, התעלמות מוחלטת מן התובעים שזכויותיהם נפגעו. התובעים הללו, כפי שהם רוצים את קיומו של הגיהינום, כך הם רוצים גם את כבודו, גאוותו, והדרת כבודו.
(מטה משה, עמ’ 48)
– “להישאר לנצח בגיהנום או להיכחד”
הקשר וההשוואה ביניהם הוסברו על ידי עבד אל-באדיע זמאן באופן הבא:
“האדם (…) חפץ בקיום זמני בעולם הזה, כפי שהוא חפץ בקיום נצחי בבית נצחי, במידה של אהבה (…) ויש לו שאיפות ומטרות כאלה ששום דבר מלבד אושר נצחי אינו מספק אותן. ואפילו, כפי שצוין ב’מילה העשירית’, שאלתי פעם -בנעורי- את דמיוני:”
“האם תרצה שיינתנו לך מיליון שנות חיים ושלטון עולמי, אך לאחר מכן תיפול לאבדון ולשום דבר? או שמא תרצה גוף נצחי, אך פשוט ומלא ייסורים?”
אמרתי. הסתכלתי, רציתי את השני יותר מהראשון.
“אה”
צילם.
“אני רוצה להישאר, אפילו אם זה בגיהנום.”
אמר.
(הקרנות, עמ’ 222, 223)
מה שאנחנו מבינים מהמשפט הזה הוא:
א)
בטבעו/בבריאתו של האדם ישנו
“תשוקת הנצח”
קיים. האדם, אם הוא מסוגל להקשיב לקול מצפונו/טבעו, מוכן לסבול כל קושי למען אהבה זו. הוא אפילו מוכן להיכנס לגיהינום למען “הנצח”.
ב)
זוהי תחושה טבעית הקיימת באדם. אולם, באדם קיימות גם תחושות אחרות. לדוגמה, הרצון להימלט מסבל, עינויים ומצוקה הוא גם תחושה חשובה.
“ביום ההוא יביט האדם על מעשיו הקודמים, ומי שכפר”
“הלוואי שהייתי אדמה.”
הוא יגיד.”
(סורת אל-נבא, 78/40)
הפסוק מצביע על רגש זה של האדם. במקרה של התנגשות בין שני רגשות אלו, יחולו הוראות הרגש המנצח. בפרק זמן שבו עשה השוואה, חזונו של האדון בדיעוזאמאן…
“התשוקה להישרדות”
הוא העדיף את זה על פני כל דבר אחר, ורצה להתקיים גם אם זה בגיהנום. זה מה שאנחנו לפעמים ממעיטים בערכו.
ג)
ישנם אוהבים שסבלו כל כך הרבה בשם האהבה, עד שלא נותר להם שום סבל שלא עברו. מי מאיתנו לא שמע את סיפוריהם של פרחאת ושירין, כרם ואסלי, ממ וזין? נראה כי רגש האהבה, בעל הפוטנציאל הגבוה באדם, כשהוא פועל כראוי, יכול לגבור על כל הרגשות האחרים ולכפות את רצונו.
מכאן, שההשוואה המדוברת של כבודו של בדיעוזאמאן משמעותה הבעת האמת הטבעית הזו.
ד)
האמת הבלתי ניתנת להכחשה כיום היא שבאופן כללי, אף אחד אינו מעדיף עונש מוות על פני מאסר עולם, קשה ככל שיהיה. משפחות האסירים שעונשם הומר ממוות למאסר עולם חוגגות זאת כאילו היה חג.
גם דוגמה זו מראה את ה-
“אהבת הנצח”
הוכחה לעוצמתו של ה-
ה)
יש אנשים שמתאבדים מרצונם החופשי, משמידים את עצמם. כי לדעתם, עדיף להיעלם מאשר להישאר בחיים ולסבול ייסורים בלתי נסבלים. התחושה של התאבדות באדם היא – כפי שציינו לעיל – תחושה של בריחה מן הייסורים. אך איש אינו יכול להכחיש שאיש מן האנשים הנורמליים אינו מאשר את ההתאבדות הזו.
אז הנה.
“אהבת הנצח”
עם תחושת הנצחיות, כביכול,
“הימנעות מצרות”
קיים ניגוד בין הרגשות. אצל האדם המתאבד, גובר הרצון “לברוח מהסבל”, בעוד שאצל אנשים אחרים
“אהבת הנצח”
התשוקה שלו גוברת. בשבילו אלה
“התאבדות היא מעשה פסול, יהיו הנסיבות אשר יהיו.”
הם חושבים.
ו)
מכל ההסברים עולה כי באדם קיים רגש המעדיף קיום נצחי, אפילו בגיהינום, על פני הכחדה. אולם, רגשות האדם אינן תמיד מדויקות. לכן, לעיתים הוא מעדיף מוט נחושת חסר ערך על פני מוט יהלום מקורי.
“הם אלה שמעדיפים את חיי העולם הזה על פני חיי העולם הבא.”
(אברהם, 14/3)
הפסוק הנ”ל מצביע על כך ש: לעיתים, חלק מבעלי האמונה (אף על פי שמאמינים) וחלק מבעלי הידע (אף על פי שיודעים את העולם הבא) מצטרפים לבעלי הטעות, בכוונה וברצון, ומעדיפים את חיי העולם הזה על פני הדת והעולם הבא, כמו מי שמכיר, יודע ומוצא יהלום, אך מעדיף עליו בקבוק זכוכית חסר ערך; הם מעדיפים את חיי ההוללות על פני הרגשות הדתיים, ומתגאים בחוסר אמונה.
(ראה: שואלות, עמ’ 724)
למידע נוסף, לחץ כאן:
– אם השטן לא היה נברא, האם כולנו היינו בגן עדן?
– מדוע אללה, בעל הרחמים האינסופיים, מעמיד את עבדיו במבחן למען גן העדן?
– אלוהים ידע שבני אדם ייכנעו לתאוותיהם ולשטן…
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
