אחינו היקר,
כדי להבין טוב יותר את הנושא המוזכר בשאלה, מומלץ לקרוא את תרגומי הפסוקים הבאים:
“פעם אחת אמר אלוהים למלאכים:
“אני אברא יורש עצר על פני האדמה.”
אמר. (מלאכים):
“הא! האם תברא מישהו שיעשה שמות וישפוך דמים? הרי אנו מהללים אותך, משבחים אותך ומקדשים אותך.”
אמרו. (האדון):
“אני יודע דברים שאתם אינכם יודעים.”
אמר/ה.
“והוא לימד את אדם את כל השמות, ואז הראה אותם למלאכים ואמר:
“אם אתם נאמנים לעניין שלכם, תנו לי את השמות של אלה.”
אמר/ה.
“הם אמרו: ”
“ה’ אדיר אתה! אין לנו ידע מלבד מה שלימדתנו. אכן, אתה היודע והחכם.”
”
“(אלוהים):”
“הו אדם, הודע להם את שמותיהם.”
אמר. כאשר אדם הודיע להם את שמותיהם, (אמר אלוהים):
“אני אומר לכם, אני יודע את נסתרות השמים והארץ, את מה שאתם מפרסמים ואת מה שאתם מסתירים בלבכם.”
“הלא אמרתי לך?” אמר.
“ואז אמר למלאכים:”
“השתחוו לאדם!”
אמרנו, מיד השתחוו. רק השטן התעקש, גאוותו לא אפשרה לו, והוא נהיה מן הכופרים.”
(סורת אל-בקרה, 2:30-34)
אירוע זה מהווה תשובה חיה לשאלות המלאכים אודות חכמת בריאת האדם, וכן אזהרה חשובה לשטן ולדומיו, אשר סירבו להשתחוות לאדם הראשון.
אנו לומדים שני לקחים נפרדים מסיפור השתחוות המלאכים לאדם:
מישהו,
שיעור בציות לציווי אלוהים,
האחר
היא הטענה שמהות האדם נעלה מזו של המלאכים.
באופן דומה, גם בסירובו של השטן להשתחוות לאדם הראשון, מוצגים יחד שני סוגים של רוע:
מישהו
המרדה בציוויים האלוהיים,
האחר
הוא רוע הגאווה.
מאמין הלומד על אירוע זה מן הקוראן, צריך לחשוב שהוא, כל עוד הוא מציית להוראותיו, הוא חבר למלאכים, ועליו להודות על כך. מאמין החוטא צריך לחשוב שהוא הלך בדרכו של השטן, ולהבין שהוא מתקרב לתהום גדולה, ולכן עליו לחזור בתשובה מיד ולשוב לדרך הישר. מצד שני, עליו לחשוב גם על כך שמתחת לכל מרד יש גאווה, כמו התרסה נגד הציווי האלוהי, ועליו לגלות רגישות ולהימנע מן התכונה הרעה הזו.
מכאן, שאלוהים אוהב את אלה ההולכים בדרכו ומתגאה בהם בפני מלאכיו.
כמה חדית’ים (מסורות) המתארים את גאוות האל בקרב עבדיו המאמינים:
“הגיע אליכם חודש הרחמים, רמדאן. בחודש הזה יקיף אתכם אללה ברחמיו, יסלח על חטאיכם ויקבל את תפילותיכם. אללה…”
הוא רואה את התחרות שלכם במעשים טובים בחודש הזה, ומתגאה בכם בפני מלאכיו.
הקריבו מעשים טובים לאל. החוטא הוא מי שנעדר רחמי האל בחודש זה.
(א-תרגיב וא-תרחיב, 2/99)
“ביום ערב עראפה, מספר העבדים שאללה משחרר מהגיהנום עולה בהרבה על מספרם בימים אחרים. אללה,
הוא מתייחס ברחמים לאלו שמתפללים ביום ערב. ואז הוא מתגאה בהם בפני המלאכים.
“מה הם רוצים שנטשו את כל עבודתם והתאספו כאן?” אמר.
(אבן מאג’ה, מנאסכ, 56)
“אלוהים,
התפארותו של הצעיר החסיד בפני המלאכים
כך הוא אומר: “הביטו בעבדי. הוא נטש את תאוותיו למען רצוני.”
(אל-ג’אמיע א-סאג’יר, 2/280, חדית’ מס’ 1841)
“כאשר העבד קם לתפילה, אללה יתעלה מסיר את המסך שבינו לבינו, והוא עומד מולו פנים אל פנים. המלאכים ממלאים את החלל שבין כתפיו ועד לכיסא השמימי. הם מתפללים עמו ומצטרפים לתפילותיו.”
‘אָמֵן’
אומרים. על מי שמתפלל באמצע השמים יורד רחמים. אחד ממבשרי האל קורא בקול:
“לו ידע העבד המתפלל למי הוא מתפלל, לא היו עיניו משוטטות ימינה ושמאלה. שערי השמים נפתחים בפני המתפללים.”
אללה תעאלה
הוא מתגאה במתפלל שלו בפני המלאכים.”
(אל-ע’זאלי, אִחְיָא, פרק תְּשַׁהֻּד הַתְּפִלָּה)
האדם נבדל מן המלאכים בכך שיש לו אפשרות להתעלות למדרגה גבוהה יותר. האדם מתקרב תמיד אל ה’ יתברך על ידי קיום מצוותיו והימנעות מאיסוריו, והוא מנצל הזדמנות זו תמיד. אולם, האפשרות להתעלות סגורה בפני המלאכים. לכל מלאך יש דרגה ותפקיד קבועים, ואין הוא יכול לעבור לתפקיד אחר. גם אי אפשר להעלות על הדעת שיהיה בו רפיון.
(ראה: אל-ע’זאלי, שם)
לסיכום,
האל יתגאה באלו שנלחמו נגד שני אויבים גדולים, השטן והיצר הרע, וניצחו במאבקם. ניתן לומר שזה נכון תמיד, בכל גיל ובכל נושא.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
