אחינו היקר,
אי אפשר לקבוע כאן קנה מידה אחיד. לפעמים אפשר ללכת למקום עבודתו של האדם, לפעמים לביתו. הדבר תלוי ביחסים החברתיים, בקרבה ובאינטימיות עם אותו אדם.
ההדגשה בחדית’ היא על כך שאדם לא יבקש צדקה לעצמו ולא יתחנן כשהוא אינו זקוק לכך.
אכן, לפי رواية البخاري, אבו סעיד אל-ח’דרי אמר: “כמה אנשים מן الأنصار ביקשו מן رسول الله (صلى الله عليه وسلم) צדקה. והוא נתן להם. אחר כך ביקשו שוב, והוא נתן להם שוב. עד שנגמר כל מה שהיה אצלו. אז אמר رسول الله (صلى الله عليه وسلم):”
“לעולם לא אסתיר מכם את מה שיש לי מן הצדקה. מי…”
(להתחנן)
מי שרוצה להימנע מן החטא, אללה יטהר אותו. מי שמתרחק מן העם, אללה יעשיר אותו. מי שרוצה להתאזר בסבלנות, אללה יעניק לו סבלנות. לא ניתן לאף אדם מתנה טובה יותר ורחבה יותר מסבלנות.
(אל-בוח’ארי, זכאת, 51).
אבו הרירה מספר: אמר שליח אללה (עליו השלום):
“אני נשבע באללה, אשר נפשי בידו, כי עדיף לאחד מכם לקחת חבל וללכת לאסוף עצים על גבו, מאשר ללכת אל מישהו ולבקש ממנו צדקה. הוא ייתן לו או לא ייתן לו.”
(בכל מקרה יש השפלה)
”
(ראה לעיל).
הכוונה בגינוי הקבצנות כאן היא לקבצנות של אדם שאינו נזקק לכך, אלא עושה זאת רק כדי לצבור עוד ועוד רכוש. אכן, במסכת מוסלם מובא חדית’ כזה:
“מי שמבקש נדבה מאנשים כדי להרבות את רכושו, הרי הוא מבקש אש.”
(מוסלם, זכאת 35)
כלומר, מי שמבקש נדבה על מנת להגדיל את הונו, אף על פי שאינו נזקק לכך, עובר עבירה.
(ראה אבן חג’ר, פירוש החדית’ הרלוונטי).
אחרת, גיוס עזרה או קבלת מלגה עבור מישהו אחר הוא מעשה ראוי לשבח. ואכן,
“מי שמצביע על מעשה טוב / מי שגורם למעשה טוב, מקבל שכר כאילו עשה אותו בעצמו.”
(מג’מע אל-זואיד, 1/166; 3/137)
החדית’ הנ”ל מצביעה על חשיבות ההתגייסות לעזרה בתוך מסגרת לגיטימית, תוך שימוש בכל דרך אפשרית.
“התעזרו זה בזה בטוב ובצדקה.”
(סورة אל-מאאידה, 5:2)
בפסוק שמשמעותו –
במסגרת החוק.
– הודגש הצורך בכל סוג של עזרה הדדית.
העיקר הוא שבעת קבלת התרומות, הצדקות, המעשרות והמלגות, אנשים לא יפלו בפח של הונאה, לא יושפלו ולא יאלצו לתת משהו בניגוד לרצונם, ולא יופעל עליהם לחץ חברתי כדי לגבות מהם סכום גבוה יותר ממה שהם רוצים לתת. נקודות אלו ואחרות דומות להן חשובות מאוד בהקשר זה. רק בנקודה של עידוד אחרים…
– תוך התייחסות למצבם של אנשים מסוימים המעניקים מלגות
– ניתן להשמיע כמה עובדות. אדוננו (עליו השלום) עודד את האנשים לצאת למלחמה, וכמות הסחורות שהובאו…
-כפי שניתן לראות בדוגמאות של אבו בכר, עומר, ועثمان (רַצִיַאלְלָה עַנְהֻם)-
הוצהר במפורש.
כמאמינים, עלינו לנהוג זה בזה בגישה חיובית. כאשר אנו רואים טעות ברורה, עלינו לנסות להעיר את תשומת לבם של הנוגעים בדבר אליה, או לגרום להם להבין אותה. הימנעות ממה שמוביל לרכילות היא לטובתנו.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
