– אילו תירוצים מצדיקים את אי-הצום?
אחינו היקר,
הבטחת פרנסה היא חובה. קיום מצוות הדת אף הוא חובה. לפיכך, נקבע במסמכי זכויות האדם הבינלאומיים כי הבטחת חופש הדת והמצפון במקום העבודה היא זכותם של העובדים וחובתם של המעסיקים. אולם, זכות זו אינה מובטחת תמיד, אפילו על ידי מעסיקים מוסלמים. גם אם מובטחת, ישנן עבודות קשות ומפרכות מטבען. במקרים כאלה, קיימות הקלות מסוימות, במיוחד בנוגע לצום.
בגדול, אין זה נכון להעסיק אדם בעבודות קשות ומפרכות המונעות ממנו לקיים את מצוותיו כראוי. העמדת אדם בפני דילמה בין קיום מצוותיו לבין פרנסתו אינה מקובלת מבחינת זכויות האדם. במקרה כזה, אם החברה אינה מספקת לו אפשרויות עבודה טובות יותר, ואם סביר להניח שיסבול ממחסור אם יפסיק את עבודתו, הוא רשאי שלא לצום. מי שמועסק זמנית בעבודה קשה, וחושש שצום יפגע בבריאותו, רשאי שלא לצום. אם יתאפשר להם, יקיימו את הצום במועד אחר, ואם לא, יתנו כופר במקום הצום.
בקוראן מוזכרים מחלה, נסיעה וחוסר יכולת לצום כתירוצים המאפשרים שלא לצום (סורת אל-בקרה 2:184-185).
אם שני אלו מגיעים לדרגה חמורה, עד כדי חשש למוות או לאובדן שפיות הדעת, אזי מותר להפסיק את הצום. יש להשלים את הצום ביום אחר, במועד נוח לאחר הרמדאן.
בימים חמים כאלה, מי שמשרת ומארגן את העניינים בבתי התמחוי מטעם הסולטאן, רשאי להפר את צומו אם הוא חושש לבריאותו או לאיבוד שפיותו.
לעומת זאת, מי שחושש לחייו או לשיבוש נפשי ורוחני עקב ביצוע משימות מפרכות ומתישות בצום בעונה חמה, רשאי להפסיק את צום. (פתח אל-קדיר – כמאל אבן הומאם; ג’לאל יילדירים, פיקה אסלאמית עם מקורותיה, הוצאת אויסל: 2/234)
אנו יודעים כי בקוראן ובחדית’ים מוזכרת לעתים קרובות העובדה שאין בדת שום חובה שקשה לאנשים, וכי במקרים של קושי ומצוקה ניתנות למחויבים הקלות והיתרים. כחלק מהעיקרון הכללי הזה, הותר גם שלא לצום את צום הרמדאן, שהוא חובה, במקרים מסוימים.
מי שצם צום נדר מלילה, ואז נאלץ לצאת לדרך ביום, עדיף שישלים את צום זה, לפי דעת החנפים; אולם אם יפסיק את הצום, אין עליו כפרה. השָאפִעִים והחנבָּלים, לעומת זאת, מסתמכים על מסורת לפיה הנביא מוחמד (ע”ה) צם עד שהגיע למקום שנקרא קאדיד בדרכו לכיבוש מכה, ואז הפסיק את צום הרמדאן שלו, ולכן טוענים שגם צום נדר מלילה ניתן להפסיק במצב של מסע. מצב מלחמה או עימות ממושך בחזית נחשבים גם הם כתירוץ. במצבים אלו, על האדם לפעול בהתאם לאפשרות המתאימה לבריאותו ולתפקידו.
מי שאינו יכול לצום עקב אחת הסיבות המנויות לעיל, מתוך כבוד לצום, לצמים ולחודש הרמדאן, עליו להימנע ככל האפשר מלהראות זאת בפומבי.
בנוגע לאופן התנהגותו של מי שנתון לאיום על חייו או על איבר מגופו, ישנם חכמים שסברו כי מי שמת בכפייה מבלי לשבור את צום הרמדאן אינו חוטא, אלא להיפך, הוא זוכה לשכר גדול על נאמנותו לדת. אולם, הדעה הרווחת היא שבמקרה כזה, עדיף לשבור את הצום. יתרה מכך, אם האדם הנתון לאיום מחזיק בתירוץ המוכר לצום, כגון נסיעה או מחלה, הרי שאם לא ישבור את צום הרמדאן תחת איום, הוא יחטא.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
