– ראיתי בתוכנית דוקומנטרית שטיגריסים מאוד אוהבים נזירים ולא פוגעים בהם. אולי השאלה שלי מטופשת, אני לא יודע, אבל אשמח אם תסתכלו על זה בצורה אובייקטיבית, אחרת אני לא אקח את זה ברצינות.
– לפי דתנו, אנשים שאינם מאמינים בדתנו אינם אהובים, נרצחים או מוגבלים ביחסים. אבל אפילו החיות הטורפות ביותר אוהבות ללא גבולות, אפילו את החוטא הגדול ביותר. אז למה אלוהים רצה ככה?
– אם כך רצו מאיתנו, מדוע לא רצו זאת מן החיות? לפחות הן לא היו מראות את חוסר אהבתן, אבל הן לא היו אוהבות כל כך, נכון?
– ובכן, האם תוכל להוכיח, על סמך פסוקים בלבד, שהמצב אינו כזה, ושהאל רוצה שנאהב אותו, בין אם נאמין בו ובין אם לא?
– גם אנחנו בעלי חיים, ואם אפילו מהם מצפים לזה, איך אנחנו יכולים להיות עליונים עליהם?..
אחינו היקר,
ראשית, יש לציין כי תכונתם של בעלי חיים טורפים היא לטרוף. למרות כל הטיפול שניתן להם בגני החיות, לעיתים קרובות המטפלים נתקלים ב…
נאכל על ידי חיות
זוהי הוכחה ברורה לכך. אולם, אנו עדיין מתייחסים לשאלה זו ברצינות ומבקשים להציג את הדברים הבאים:
– באסלאם, אהבה אינה רק אלמנט ספרותי, אלא מציאות בעלת יסודות רציניים ביותר.
כדלקמן:
כל מי שבעל יופי ושלמות, אוהב את יופיו ושלמותו. כי תכונות היופי והשלמות (היופי וההתעלות) אהובות כשלעצמן, ללא צורך בסיבה או גורם אחר. לדוגמה: מי שכותב שירה יפה, אוהב את אמנות השירה שלו. אדריכל שיוצר אדריכלות יפה, אוהב את אמנותו. צייר שמצייר ציור יפה, אוהב את אמנותו.
מבחינת הדוגמאות הללו, הבורא העליון הוא
אלוהים, כמובן, אוהב את יצירות האמנות שביקום המופלא שברא.
ישנם פסוקים רבים המעידים על כך שהוא שם את האדם, יציר כפיו, במרכז אהבתו, כפי שמשתקף בשירים ובפואמות. שהרי, היצירה היפה ביותר בעולם היש היא תמונת החיים. ומבין היצורים החיים, אלה הראויים ביותר לאהבה הם היצורים בעלי התודעה, כגון שדים, מלאכים ובני אדם. ומבין היצורים בעלי התודעה, היצור המושלם והיפה ביותר הוא האדם.
אז, ביקום
היצירה המופלאה ביותר היא דיוקן האדם.
והאמן שבו
הוא האדם האהוב ביותר על ידי אלוהים.
–
“אנו יצרנו את האדם בצורה המושלמת ביותר.”
(התאנה, 95/4)
בפסוק שמשמעותו:
“התבנית הטובה ביותר” / “הצורה המיטבית”
הוּדגש כי האדם הוא יצירת האמנות היפה ביותר והמושלמת ביותר מבחינת כישוריו החומריים והרוחניים, כפי שמתבטא במושג. מכיוון שהשלמות היא תכונה אהובה, והאדם ניחן בתכונה זו יותר מכל יצור אחר, הרי שזה מראה כי הוא היצור האהוב ביותר על ידי הבורא.
– הפסוקים הראשונים שירדו בקוראן מראים כי האדם זכה לחסד מיוחד ולטובות מאת אללה. כפי שברא אותו, כך גם לימדוהו קריאה וכתיבה, ונתן לו את הידע הראוי לכבודו:
“קרא בשם אדונך אשר ברא, את האדם מן הדם הדבוק”
בשם הבורא מתוך תא אחד.
קרא! אדונך הוא בעל החסד הנצחי, הוא אשר לימד את הכתיבה בעט.
הוא זה שמלמד את האדם את מה שהוא אינו יודע.”
(העט, 96/1-5)
– ביטויי הקוראן על חיי המשפחה וההורים, שהם מעין גן עדן לאדם, הם קביעה נפרדת של אהבה וערך שניתנו לאדם. בשני הפסוקים הבאים, הסובלנות כלפי הורים שמתנגדים לאללה בצורה הגדולה ביותר, לא רק בכך שהם משתפים אותו עם אחרים, אלא גם בכך שהם מעודדים את ילדיהם לבצע את הפשע הזה, היא באמת גישה שניתן לבטא אותה רק בגדולתו של אללה.
“אנו, בני האדם,
הודענו לו כי המעשה הטוב ביותר שהוא יכול לעשות הוא לנהוג בכבוד בהוריו.
אבל אם יצווך (ההורים) להשתתף בעבודת אלילים, דבר שאינך יודע עליו, אל תציית להם! הרי כולכם תשובו אלי, ואני אגיד לכם את כל מעשיכם ואתן לכם את גמולכם.
(אל-עַנְכַּבוּת, 29/8)
“ציווינו את האדם לנהוג יפה בהוריו, כי אמו נשאה אותו בבטנה בקושי רב, וגמילתו נמשכת שנתיים. ציווינו את האדם: ”
הודי לי ולאביך ולאמך.
זכור, בסופו של דבר תחזור אליי. אם הם יאשימו אותך בדברים שאין לך שום ידע עליהם,
אם יכריחו אותי להצטרף אליהם, בשום פנים ואופן אל תציית להם!
אבל
גם במצב כזה, הסתדרו איתם יפה, תמכו בהם בצורה הגיונית!
לכו בדרכם של האנשים הבוגרים שפנו אלי! בסופו של דבר, כולכם תשובו אלי, ואני אגלה לכם את מעשיכם אחד לאחד ואתן לכם את גמולכם.”
(לוקמן, 31/14-15)
כפי שצוין בתחילה, האדם הוערך והובא אל במת הקיום בשל היותו יצירת אמנות מופלאה. אולם, לצד היותו יצירת אמנות מופלאה, הוא נשפט גם על מעשיו, שנעשו מתוך רצונו החופשי.
לדוגמה, בקוראן ובחדית’ של הנביא מוחמד (עליו השלום), משבחים את הדברים הראויים לכבוד האדם, כגון אמונה באל, התנהגות טובה כלפי אנשים, יחס הוגן אליהם, עזרה להם, גילוי אומץ לב להודות באשמה, אהבתם; ומגנים כל התנהגות משפילה, כגון כפירה, עוול, אתאיזם, כפיות טובה, רמיסת זכויותיהם של אחרים.
– אמת היא שחלק מהאנשים ראויים לאהבה, ואילו אחרים אינם ראויים לה. כך הדבר בעיני בני אדם, וכך הדבר גם בעיני אלוהים. ידוע היטב כי אהבתם של אנשים אכזריים שאינם ראויים לאהבה היא טעות גדולה. הנה, בקוראן, אלוהים מתייחס לאמת זו…
-במאפיינים מסוימים-
הוא הביע בבירור את אהבתו לעבדיו הראויים לאהבה בפסוקים רבים. הנה תרגום של כמה מהפסוקים הללו:
“אללה לא יבזבז את אמונתכם. כי”
אלוהים רחום וחנון מאוד כלפי בני האדם.
”
(סورة אל-בקרה, 2:143)
“הלא ראית כי אללה נתן לכם את כל אשר בארץ ואת האניות השטות בים בפקודתו? הוא מחזיק את השמים שלא יפלו על הארץ אלא ברשותו. כי…”
“אללה רחום וחנון מאוד כלפי בני האדם.”
(החג’, 22/65)
“והפגינו התנהגות טובה; אכן”
“אללה אוהב את אלה שמתנהגים יפה.”
(סורת אל-בקרה, 2:195)
“אכן, אלוהים אוהב את המתחרטים (המעידים על חטאם) ואת המתטהרים (מטומאה גשמית ורוחנית).”
(סורת אל-בקרה, 2:222)
“מי ששומר אמונים ונמנע מן האיסורים, ידע נא כי אלוהים אוהב את השומרים.”
(
آل-י
, 3/76)
“הם יראי השם, הן בעת שפע והן בעת מחסור”
הם מוציאים (את כספם) בדרך אללה.
כשהם כועסים
לבלוע את הכעס שלהם
הם סולחים על חטאי בני האדם. כך גם אלוהים נוהג במי שנוהג בטוב.
אוהב.
”
(סורת אל-עמראן, 3:134)
“כמה נביאים עברו, ורבים מן המקדישים עצמם לאל נלחמו עמם. הם לא נרתעו מן הקשיים שפקדו אותם בדרך האל, לא נחלשו ולא נכנעו לאויביהם. כך האל…”
הוא אוהב אנשים סבלניים.”
(סורת אל-עמראן, 3:146)
“שליחי! אמור: הוי אנשים,
אם אתם אוהבים את אלוהים, בואו והיכנעו לי, ואז אלוהים יאהב אתכם ויסלח לכם על חטאיכם.
אללה הוא רחום וסלחן / הוא סלחן מאוד, בעל רחמים וחסד עצומים.
(סורת آل عمران, 3:31)
“ואם תשפוט ביניהם, שפוט בצדק, כי אלוהים אוהב את הצדיקים.”
(סורת אל-מאאידה, 5:42)
“הוי אלה אשר האמינו! מי מכם אשר יתכחש לדת אלוהים, הנה אלוהים יביא במקומם עם אחר אשר יאהב אותם,
אללה אוהב אותם, והם אוהבים את אללה.
הם ענווים כלפי המאמינים, גאים וקשוחים כלפי הכופרים. הם נלחמים בדרך אללה ואינם יראים מגינוי של איש. זוהי חסד מאללה, אשר הוא מעניק למי שירצה. אללה הוא רחב-ידיים ורב-דעת/חסדו רב, והוא יודע הכל כהלכתו.”
(סورة אל-מאאידה, 5:54)
– יש לזכור כי הקוראן, מתחילתו ועד סופו, מדבר על רחמיו של אללה. בראשית הסורות הוא מציג את עצמו כרחמן ורחום. בנוסף, חמישים ושבע פעמים…
רחמן,
מאה וארבע עשרה פעמים
רחם
הוא מציג את עצמו בשמו. רחמים וחמלה עולים על אהבה. כי,
-כפי שצוין קודם לכן
– אהבה ניתנת רק למי שראוי לה. אולם רחמים וחמלה כוללים גם את הפושעים שאינם ראויים לאהבה, אלא ראויים לעונש. הדגשים אלה בקוראן ראויים באמת להערכה ולכבוד.
הערה חשובה:
אהבה אינה דבר שיש לאהוב אותו כשלעצמו. החשוב הוא לאהוב במקום הנכון, לאהוב את מי שראוי לאהבה, לבחור נכון את המכנה המשותף של האהבה…
לפיכך, אהבתם של שני רוצחים שותפים לרצח שלא בצדק היא אהבה מושחתת. מה ערך יש לאהבתם של שני פושעים חסרי כבוד שרמסו את כבודו ויושרו של אדם אחר?!
כיצד ניתן להסביר את גילויי החיבה כלפי גנב ששדד את רכושו של אדם?
איך קוראים למי שמנשק את עיניו של מישהו כדי להראות את אהבתו למישהו שפגע בכבודו… אפשר להמשיך את השרשרת הזו…
ברור שאי אפשר לאהוב את כל האנשים. אף אחד לא אוהב את אויביו ששונאים אותו. אולי יש יוצא מן הכלל אחד, והוא…
הגישה הסלחנית שנוקטים אלה המאמינים באמת ובתמים באלוהים וביום הדין, מתוך רצון לרצות את אלוהים…
הנה אחד מן הגיבורים הללו, והוא
“אנחנו אנשי אהבה, אין לנו זמן לשנאה.”
ההקרבה של בדיעוזאמאן סעיד נורסי, שאמר:
“היות וְאוֹר האמת משפיע על לבבות הזקוקים לאמונה, יוקרב לא סעיד אחד, אלא אלף סעידים. הייסורים והסבל שסבלתי במשך עשרים ושמונה שנים, העינויים שסבלתי, והמצוקות שסבלתי – יהיו כפרה. אלו שרדפו אותי, אלו שהעבירו אותי מעיר לעיר, אלו שהשפילו אותי, אלו שרצו להרשיע אותי בהאשמות שונות, אלו שהכינו לי מקום בבתי הסוהר…”
אני מוחל לכולם…
”
(תאריך חיים, עמוד 687)
למי שמתיימרים לאהוב את כל בני האדם, אך מכחישים את בורא עולם, אנו ממליצים קודם כל ללמוד לאהוב את אלוהים שברא אותם.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
