אם משחק השחמט אינו אסור, כיצד עלינו להתייחס לחדית’ים המכריזים עליו ככזה?

– אם משחק השחמט אינו חטא, כיצד עלינו להעריך את המסורות הללו?

1. בחדית’ שנתקבל מאבו הוריארה (ר”ע), אמר שליח אללה (ע”ה):

“אם תפגשו אנשים המשחקים בחיצים, שחמט, שש-בש וכלי משחק דומים, אל תברכו אותם, ואם יברכו אתכם, אל תשיבו להם ברכה. כי כאשר הם מתאספים סביב המשחקים הללו, השטן מגיע אליהם עם צבאותיו, עד שהם מסיימים את המשחק ומתפזרים, כמו כלבים המתאספים סביב פגר, אוכלים ממנו, ואז מתפזרים לאחר ששבעו.” (דַּיְלַמִי, אל-פִרְדַּוְס, מס’ 1045, 1/269; אִבְּן חַגַ’ר אל-הַיְתַמִי, אֶז-זַוַאגִ’יר, 2/401, 445)

2. בחדית’ שנתקבל מאיבן עבאס (ר”ע), אמר שליח אללה (ע”ה):

“דעו! מי שמשחק שחמט ואומר: ‘אני נשבע, הרגתי את המלך שלך’, מקומו בוודאי בגיהינום.” (דַיְלַמִי, מֻסְנַד-י פִרְדַוְס, מס’ 488, 1/138; עַלִי אֶל-מֻתַּקִי, כַּנְזוּ’ל-עֻמַּאל, מס’ 40654, 25/218)

3. בחדית’ שנתקבל מן חבּה אבן מוסלים (רח”ע), אמר שליח אללה (ע”ה):

“המשחק בשחמט הוא מקולל, ומי שצופה במשחק הזה דומה לאוכל בשר חזיר”, נאמר. (עלי אל-מֻתַּקִי, כַּנְזוּ’ל-עֻמַּל, מס’ 40636, 15/215; דַּיְלַמִי, מֻסְנַד-י פִרְדַּוְס, מס’ 6391, 4/126; מֻנַאוִי, פַיְזוּ’ל-קַאדִיר, מס’ 8209, 6/7)

4. כאשר נשאל אבן עומר (ר”ע) על דין השחמט, אמר: “הוא גרוע יותר מן הטבלה”.

5. כשנשאל אבו ג’עפר (רח’) את אותה השאלה, אמר: “זהו מעשה של עובדי אש, אל תתעסקו בזה.” (אבן אביד דוניא, מוסא, זמ אל-מלאחי, 1/83; סיוטי, דור אל-מנצור, 3/169)

6. כאשר נשאל אבן שיהאב (רחמהו אללה) על שחמט, ענה: “הוא מן הבטלה, ואללה אינו אוהב את הבטלה.” (אל-ביהאקי, סונן, מס’ 20939, 10/359)

– האם, לפי המקורות הללו, משחק השחמט הוא חטא או לא?

אחינו היקר,

– אין לנו כעת זמן מתאים לחקור את אמינותם של כל החדית’ים הללו. אולם, המקורות המצוינים עבור אותם סיפורים אינם מספיקים כדי להבטיח את אמינות החדית’. זאת משום שביניהם ישנם חדית’ים אמינים, חלשים ומפוברקים. יתר על כן, חלק ניכר מהסיפורים הללו הם פרשנויות של חכמים.

הֵיסָמִי,

הוא הזכיר חדית’ (מסורת מוסלמית) הקשורה לשחמט, וציין שהיא חלשה (לא אמינה).

(ראה: מַגְ’מַע א-זַוַאִיד, ח. מס’ 13263)

– שחמט



אם משחקים בו ככלי להמר, שהוא אסור, אז הוא אסור.

החכמים מסכימים על כך, משום שזה כלי לחטא. וכל דבר המשמש ככלי לחטא, אסור. אולם, אם המשחק אינו נערך בצורה של הימור, כלומר, ללא הימור כספי, אלא רק כתרגיל מנטלי או כתחרות, הרי שחכמי ההלכה חלוקים בדעותיהם בנושא זה.

משפטנים חנבליים

הדעה הנכונה היא ששחמט הוא מה שהוא, יהיה אשר יהיה.

חָרָם

כך הוא הדבר. אולם, לפי דעה אחרת בקרב החנאבלה, משחק שחמט מותר, כל עוד לא מניחים דבר ביניהם בזמן המשחק, וכל עוד המשחק אינו גורם להזנחת מצוות או לעשיית איסור.

מַקְרוּהַ

.

(אבן קודאמה, אל-מוג’ני, IX, 171)

לשיטת החנפים והמאלכיות

לפי שחמט

זה אסור (מבחינה הלכתית).

כלומר, זה קרוב לאיסור.

(אל-באג’י, אל-מנתקא, VII, 278; אבן עאבדין האשיה, VI, 394).

האימאם מבין החנפים

לדעת אבו יוסף, שחמט מותר / אין בו חטא.


(הערות אבן עאבדין, VI, 394)

– נקודה חשובה נוספת בהערכת חדית’ים המוזכרים בשאלה היא, שחלק מהחכמים לא ראו את השחמט כדבר אסור, מכיוון שאין חדית’ים מוסמכים המעידים על איסורו. יתרה מכך, ישנם חדית’ים המעידים על היתר השחמט, ואף על כך שאיבן עבאס, איבן זובייר, אבו הוריירה וסעיד בן מוסייב שיחקו בו בעצמם. ישנם אף דיווחים על כך שהוא מפתח את האינטליגנציה.

(זוהיילי, א-מג’מוע, 20/239)

אבן חג’ר אל-היית’מי בעצמו

-לא בשטר חוב-

הוא העביר את הסיפור שסיפר דיילאמי.

(אז-ז’וואג’יר, דאר אל-פיכר, 1407/1987, 2/392)

מעמדם של סיפורי דיילמי ידוע.

עם זאת, אבן חג’ר,

ששחמט זה לא כמו ששבש,

בכך שציין שהדבר מבוסס על חישוב מדויק ועל תרגיל חשיבה מעמיק.

שזה לא חראם (אסור).

משך תשומת לב.

(ראה אבן חג’ר, תֻחְפַּת אל-מֻחְתַאג’, ביירות, 1357/1983, 10/216)

ראויים לציון גם דבריו של אבן חג’ר, שמשמעותם כדלקמן:

“שלושה מזרמי הפסיקה, בהתחשב בסיפורים הרבים על רוע השחמט, קבעו כי הוא אסור. אולם, חכמי החדית’ בנושא זה…”

אין שום מסורת, לא אמינה ולא טובה.

הם דיווחו. כפי ששיחקו שחמט כמה מגדולי הסַחַבָּה, כך שיחקו שחמט אינספור אנשים מן הַתַּאבִּיעִין ומן הדורות שבאו אחריהם. אפילו סעיד בן אל-מֻסַיֵּב שיחק שחמט מדי פעם.

(אבן חג’ר, תֻחְפָה, 10/217)

– לעיתים קרובות, חכמי האסלאם מפרשים את הדברים בהתאם לדעת המذهب אליו הם משתייכים, ולכן מקבלים גם חדית’ים חלשים בדרך כלשהי.

דוגמה לכך:

“מי שמשחק שחמט, מקולל.”

אלו הן פרשנויות שניתנו לחדית’ זה. לדוגמה, האימאם א-נַוַוִי, שהיה שַאפִעי, ציין כי חדית’ זה אינו אמין. אולם, אל-קארי, שהיה חַנַפִי, העדיף פרשנות שמשמעותה “הוא חלש, אך ישנם חדית’ים מורסל אחרים התומכים בו”.

(השווה: א-עג’לוני, 2/276)

אולם, א-סח’אוי, הנחשב לאחד מגדולי מומחי החדית’, ציין כי מסורת זו חלשה וכי אין כל מסורת מוסמכת (מרפועה) המיוחסת לנביאנו בנושא זה.

(עַגְ’לוּנִי, אָי; סַחָאוִי, אל-מַקַאסִד אל-חַסַנָה, ח. מס’: 1175).

– האימאם א-נאווי אמר שמי שרואה בשחמט משחק כמו שש-בש טועה.

(מג’מוע, 20/228)

למידע נוסף, לחץ כאן:

– שַׁחְמָט.

– האם מותר לשחק שחמט ודמקה?

בברכה ובתפילה…

שאלות על האסלאם