אחי אינו נותן לנו את חלקנו בירושה מכיוון שהטאבו רשום על שמו, מהי אחריותו?

אחינו היקר,

לא משנה על שם מי רשומה הבעלות. ישנן סיבות רבות מדוע אדם עשוי לרשום את הנכס על שם מישהו אחר.

אם אביך היה בעל הקרקע ו/או הבעלים של הבניין, אז לאחר מותו יש לך זכות וחלק בו. אם אביך נתן את הנכס בתנאי שימוש (למשל, “אם תמכור, תן להם גם את חלקם”), אז יש לקיים את התנאים הללו.

לאחר ההקדמה הקצרה הזו, נעבור לפרטי הנושא:

העובדה שאין מסמך רשמי אינה מספיקה כדי להוכיח טענה של אב שנתן מתנה לאחד מילדיו בעודו בחיים. יש צורך להוכיח זאת באמצעות עדים, או שהיורשים יקבלו את הטענה מרצונם החופשי. אם אין עדים, או שהיורשים אינם מקבלים את הטענה בגלל העדר עדים, היורשים יושבעו שלא ידעו על מתן המתנה. לאחר השבועה, יחולק הירושה בין היורשים בהתאם לחוק הירושה.

להלן מספר דוגמאות לפסקי הלכה בנושא:

כן, כל ירושת האם המנוחה תחולק בין היורשים בהתאם לחלוקה ההלכתית. התשובה היא שאין לפסוק לטובת מי שטוען למתנה אלא אם כן יוכיח את טענתו בדרך ההלכה. (אל-פתאوى אל-מהדיה, 5/96)

אחרת, על היורשים להישבע שלא ידעו על כך. (בוג’ית אל-מוסתארשידין, עמ’ 367)

העברת הבעלות על ידי האב לבנו אינה מתבצעת רק על ידי רישום בטאבו, אלא יש צורך בהוכחה על ידי עדים או הסכמה של היורשים האחרים, שכן יש להוכיח שהאב אכן העביר את הנכס לבנו.

לדוגמה, לפי ההלכה החנפית, אם אדם יטע עץ עבור בנו ויאמר “נתתי את זה לבני”, הרי זו מתנה. אך אם יאמר “נטעתי את זה בשם בני”, הרי זו אינה מתנה. (רד אל-מוכתר, 5/689)

לפי המذهب השאפעי, הכתב לבדו אינו ראיה דתית בכל ההסכמים, ההודעות וההצהרות. יש צורך בהצהרה מפורשת על העברת הבעלות. אם לא ידוע בבירור על העברת הבעלות, אין על היורשים לפעול בהתאם לכך, שכן הדבר בטל ואינו מהווה ראיה דתית. (בוغيאת אל-מוסתארשידין, עמ’ 385)

מצד שני, העובדה שהבן חסך כסף בבית זה, ושהוא גר בו גם בחיי אביו וגם לאחר מותו, אינה בהכרח מעידה על כך שהבית הוענק לו במתנה. שהרי, אם אדם אחד יאמר לאחר לחסוך כסף בקרקע מסוימת, והאחר ימשיך לחסוך, אין זה אומר שהקרקע הוענקה לו במתנה. כמו כן, אם אדם ייתן לבנו סכום כסף מסוים, והבן יסחר בו וירוויח, ואז ימות האב, אם יתברר שהכסף ניתן במתנה, הכל יהיה מתנה, ואם ניתן למטרה של מסחר, הכל יהיה ירושה. (ד’ורר אל-ח’כאם, 2/403)

לסיכום: אם הטוען למתנה אינו מצליח להוכיח את טענתו באמצעות עדים, יתחייבו היורשים להישבע שאין להם ידיעה על העברת הבית במתנה. (בוغيאת אל-מוסתארשידין, עמ’ 122)

– אם האב העניק את ביתו לבנו, יש צורך בעדים הוגנים או בהסכמת היורשים הנותרים כדי שההענקה תתקבל. אחרת, טענת ההענקה תידחה, וכל הנכסים יחולקו בין היורשים בהתאם להלכה האסלאמית.

– אלא אם כן ישנה הצהרה מפורשת ממי שנותן את המתנה, שמעידה על העברת הבעלות, הרישום של הבעלות על שם הבן בלבד אינו מהווה מתנה.

– העובדה שבנך חסך כסף בבית הזה, ושהוא גר בבית הזה בחיי אביו ולאחר מותו, אינה אומרת שהבית הוענק לו במתנה.

– אם האדם שקיבל את המתנה יוכיח כי אביו העניק לו את הבית בעודו בחיים, וקיבל אותו ממנו בהתאם לכללי הדת, המתנה תהיה תקפה. במקרה כזה, ליורשים האחרים לא תהיה זכות לתבוע חלק ממנה.

– אם הטוען למתנה אינו מצליח להוכיח את טענתו באמצעות עדים, יצהירו היורשים בשבועה כי אין להם ידיעה על העברת הבית במתנה. במקרה כזה, הבית ייחשב כחלק מהירושה ויתחלק בין היורשים בהתאם לחלוקה הדתית.

בברכה ובתפילה…

שאלות על האסלאם