“אלוהי! אני מבקש ממך הגנה מפני התאווה הסמויה.”
(אבן מאג’ה, זוהד, 21; סויוטי, אל-ג’אמיע אל-סאג’יר, מס’ 2193).
– מהי תשוקה סמויה, ומה עלינו לעשות כדי להיפטר ממנה?
– החדית’ הזה,
“אללה יודע את מבט העיניים הבוגדני ואת מה שמסתירים הלבבות.”
האם יש קשר לפסוק (המאמין, 40/19)?
– וכן, כאשר נשאל הנביא (ע”ה) מהי התאווה הסמויה,
“העבד מתעורר בבוקר כשהוא צם. ואז מוגשת לו אחת מתאוותיו. והוא נענה לתאווה זו ושובר את צומו (כלומר, מבטל אותו).”
האם ישנה מסורת (או אגדה) שמתארת זאת כפי שהוא אמר?
אחינו היקר,
– הנה החדית’ בשלמותו:
“הדבר שאני הכי חושש ממנו עבור אומתי הוא שיתוף פעולה עם אללה. אני לא מתכוון לזה שהם יעבדו את השמש, הירח או פסלים. הדבר שאני חושש ממנו הוא מעשים שנעשים למען מישהו אחר מלבד אללה (שאינם מיועדים לרצות את אללה) ותאוות נסתרות.”
(אבן מאג’ה, זוהד, 21)
ישנן גם גרסאות הכוללות את התוספת הבאה:
“מהי תאווה?”
וכאשר נשאל, ענה כך:
“העבד מתעורר בבוקר כשהוא צם; ואז מופיעה בפניו אחת מתאוותיו; והוא נענה לתאוותו ומפר את צומו.”
(השופט, אל-מסתדרק, 4/366)
החדית’ הזה, שאותו השופט הגדיר כ”סַחִיח” (אותנטי), אמר עליו א-זהבי: “אחד מן המְסַפְּרִים בשרשרת העברת החדית’ הוא…”
“מטרוק אל-חאדית'”
הוא ציין כי הראיה חלשה, בכך שאמר שזהו סיפור שמועה.
(זהבי, תלכיס – יחד עם אל-מסתדרכ, חודש)
לפי מידע המופיע ב”מסנד” של אחמד אבן חנבל, המביא סיפור דומה, עובאדה אבן א-סאמית ואבו א-דרדא…
“תאווה נסתרת – תשוקה חבויה”
הערכות לגביו,
“אלו הן תשוקות ורצונות ארציים, כגון אלו של נשים”
כך הוא.
(ראה: מוסנד-מוססאתו’ר-ריסאלה, 1421/2001, 28/363)
לפי א-סויוטי, ישנן מספר מסורות המופיעות בצורה מורפעת (merfu)
“בהתחשב בכך שזהו משל על “הצָּם”, אין זה נכון לעבור לפרשנות אחרת.”
(אבן מאג’ה, -הערת פואד עבד אל-באקי-, חודש)
עם זאת, ניתן לומר כי אין בהערכה שערכו הסחאבה (חברי הנביא) שום דבר שסותר את ההערכה המיוחסת ישירות לנביא מוחמד (עליו השלום). שם, כדוגמה…
“התנהגות של אדם צם שמתפתה לתאוותו ושובר את צומו”
מדובר על תשוקה, שזהו תאווה חומרית, רצון.
התשוקה הסמויה הזו עלולה להיות גם צביעות. האדם מתפלל, ופתאום הוא מתחיל להרגיש כלפי הנוכחים…
“התפארות סמויה”
הרגש הזה מתעורר, והאדם נענה לו, ובכך מפסיד לפחות את שכר התפילה.
– החדית’ הזה,
“אללה יודע את מבט העיניים הבוגדני ואת מה שמסתירים הלבבות.”
(המאמין, 40/19)
ניתן בהחלט לקשור זאת גם עם הפסוק שמשמעותו: “כי החדית’ הוא דבר אסור, והוא מתגלה מתוך האדם”.
“מתוך תשוקה נסתרת”
הדבר מוזכר. בפסוק זה, שתי התנהגויות בלתי לגיטימיות מודגשות, ומוסבר כי אי אפשר להסתירן מאלוהים.
הראשון מביניהם:
העיניים, איבר גלוי בפניו של האדם, מסוגלות לארגן מבטים חטופים ולהביט בחשאי על דברים אסורים. הפסוק מדגיש את העובדה שמבטים חטופים אלו אינם נסתרים מאללה. ההדגשה על בעל העיניים כאן צריכה להיחשב כרמז לכך שמבטים אסורים הם רעים כאשר הם נובעים מרצונו של האדם. זהו גם מה שמופיע בחדית…
“אין אדם אחראי למבט ראשון שנוצר באופן ספונטני שלא מרצונו”
הדבר תואם את האמת.
שנית:
זה מה שהלבבות מסתירים. הדגש הזה הוא על אנשים
-שהם נושאים ביודעין, מרצונם החופשי-
הדבר מצביע על כך שהוא אחראי גם על כוונותיו. הערכה זו מבוססת על פסוק 284 של סורת אל-בקרה,
“…הוי בני אדם! בין שתגלו את אשר בלבכם ובין שתסתירוהו, יחשב אתכם אלוהים עליו…”
זה גם תואם את המשפט שצוין לעיל.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
